האדמו"ר מסאטמר

האדמו"ר מסאטמר

1. האדמו"ר מסאטמר

• • רבי יואל טייטלבוים** (א' באלול תרע"ה - י"ט באייר תשמ"ט, 1913-1979), הידוע כ**האדמו"ר הקדוש מסאטמר** זצוק"ל, היה מגדולי האדמו"רים וזקני החסידות בדור האחרון. נחשב לאחד ממחדשי העולם החרדי-חסידי לאחר השואה ולמי שהקים מחדש את ממלכת סאטמר החסידית בארצות הברית.

תולדות חיים

נולד בא' באלול תרע"ה (1913) בעיר סאטמר שבהונגריה (כיום סאטו מארה שברומניה) לאביו הגאון הקדוש רבי חיים צבי טייטלבוים זצ"ל, האדמו"ר מסאטמר, ולאמו הרבנית הצדקנית חיה רחל ע"ה. נקרא על שם סבו הגדול רבי יואל טייטלבוים זי"ע, האדמו"ר הראשון מסאטמר והמייסד של השושלת החסידית.

מגיל צעיר נתגלתה בו חריפות יתירה ושקידה עצומה על התורה. למד תורה אצל אביו הקדוש ואצל גדולי ההוראה שבדורו בהונגריה. כבר בנעוריו זכה לכבוד רב בעולם התורה והחסידות, ונחשב לילוי וגאון.

בתקופת השואה הנוראה, נתפס יחד עם קהילתו ועבר את גיהינום של המחנות. בחסדי שמים זכה לשרוד, כשהיה בין המעטים ששרדו מקהילת סאטמר הגדולה והפורחת שבהונגריה. חוויות השואה השאירו בו רושם עמוק והשפיעו על תפיסת עולמו לאורך כל חייו.

דרכו בעבודת ה'

לאחר המלחמה עלה לארצות הברית ומיסד מחדש את חסידות סאטמר בברוקלין, ניו יורק. שם הקים בית מדרש גדול ופיתח קהילה חסידית פורחת ומבוססת. דרכו בעבודת השם התאפיינה בשמירה קנאית על מסורת אבותיו ועל צורת החיים החסידית-הונגרית המקורית.

האדמו"ר הקפיד מאוד על שמירת הגבולות בין הקהילה החסידית לבין העולם החיצוני. הדגיש את חשיבות הלבוש המסורתי, השפה היידיש כשפת האם, והפרדה מוחלטת מהתרבות הסובבת. עמד בתקיפות נגד כל חידוש או שינוי במנהגי הקהילה המסורתיים.

בדרשותיו ושיחותיו הדגיש תמיד את עליונות הרוח על החומר, ואת חובת העמידה על המסורת גם במחיר קרבנות כבדים. אמר פעמים רבות: "עדיף למות כיהודי מאשר לחיות כגוי".

ספריו ותורתו

האדמו"ר זצ"ل השאיר אחריו אוצר תורני עצום. חיבורו הראשי והמפורסם ביותר הוא ספר **"ויואל משה"**, אסופת מאמרים הלכתיים ואגדיים המבטאים את תפיסת עולמו הרוחנית. בספר זה הוא מבאר את יסודות האמונה החסידית ואת דרכי העבודה הנכונות לדעתו.

כמו כן הוציא לאור ספרים נוספים רבים, ביניהם אסופות דרשות, פירושים על חלקים מהתנך ומהתלמוד, וחיבורים בענייני הלכה ומוסר. תורתו מאופיינת בחריפות רבה, בידיעה עמוקה של כלל ספרי התורה והחסידות, ובהדגשת הצדקות והקדושה כמטרות העליונות בחיים.

מופתים וסיפורים

חסידיו ומעריציו מספרים סיפורים רבים על רוח הקודש שנגלתה בו ועל מופתים שפעל. ידוע היה כבעל תפילה נפלאה, וכרבים באו אליו בשעת צרה לבקש ברכה וישועה. מספרים על נבואות שנתקיימו ועל חולים שהבריאו בזכות ברכתו.

בולט במיוחד הסיפור על ניצולו הנפלא מהשואה, שחסידיו רואים בו נס מן השמים. עצם העובדה ששרד ויכול היה לבנות מחדש את עולם החסידות נחשבת בעיניהם להשגחה פרטית מיוחדת.

השפעתו ומורשתו

האדמו"ר מסאטמר זצ"ל זכה להיחשב לאחד המנהיגים הרוחניים המשפיעים ביותר בעולם החרדי-חסידי במחצית השנייה של המאה העשרים. תחת הנהגתו צמחה קהילת סאטמר שבברוקלין לאחת הקהילות החסידיות הגדולות והמשפיעות בעולם.

הקים רשת חינוך ענפה הכוללת מאות מוסדות תורה - מחזנים לילדים קטנים ועד לכוללים לאברכים נשואים. כל מוסדות אלה פועלים לפי הדרך החסידית המסורתית שהוא קבע. כמו כן שלח שלוחים לכל קצות תבל להקים קהילות חדשות ולהפיץ את דרכו של סאטמר.

השפעתו חרגה גם מגבולות קהילת סאטמר עצמה. דבריו ופסיקותיו ההלכתיות היו נחשבים לדעת תורה מוסמכת אצל רבים מזרמי החסידות והעולם החרדי. עמד בראש מאבקים חשובים בנושאי צניעות, שמירת המסורת ועמידה נגד השפעות חיצוניות מזיקות.

יום ההילולא

האדמו"ר הקדוש נפטר בי"ט באייר תשמ"ט (1979) בניו יורק, בהגיעו לגיל 77. יום פטירתו נקבע כיום הילולא בקרב חסידיו ומעריציו ברחבי העולם. באותו יום נוהגים לעלות לקברו בבית הקברות "בית חיים" בקירואס ג'ואל שבמדינת ניו יורק, ולקיים אזכרות ולימוד תורה לעילוי נשמתו הטהורה.

מורשתו חיה וקיימת באלפי תלמידים וחסידים שהוא הכשיר, ובמאות המוסדות שהקים. חסידות סאטמר ממשיכה לפרוח ולהתפתח עד היום תחת הנהגת בניו ונכדיו, כשהיא שומרת נאמנה על הדרך שהוא סלל ועל המסורות שהוא קבע.