הלכות שבועות
- הלכות שבועות
- הלכות שבועות הן מערכת ההלכות הקובעות את דיני חג השבועות, הנקרא גם חג המתן תורה, הנחוג בששי וזה בסיון.**
- רקע והיסטוריה
חג השבועות נקבע בתורה כאחד משלושת הרגלים, שבעה שבועות לאחר פסח. החג מציין את קבלת התורה בהר סיני ואת מתן עשרת הדברות לעם ישראל. על פי מסורת חז"ל, בתאריך זה בדיוק ניתנה התורה למשה רבינו, ולכן נקרא החג גם "זמן מתן תורתנו".
החג נקרא בשמות רבים: "חג השבועות" - על שם ספירת שבעה שבועות מהעומר, "חג הקציר" - מפני שהוא בזמן קציר החיטים, ו"חג הבכורים" - על מנחת שתי הלחם מחיטים חדשות שהובאה במקדש.
- משמעות רוחנית והלכתית
על פי הקבלה ותורת החסידות, חג השבועות מהווה השלמה של תהליך רוחני שהחל בפסח. בעוד שבפסח יצא עם ישראל מעבדות מצרים - הגאולה הגשמית, הרי בשבועות זכה לגאולה הרוחנית על ידי מתן התורה.
הרמב"ם קבע שמצוות החג כוללות שמחה, מנוחה ממלאכה, תפילות מיוחדות ואכילת מאכלי חלב על פי המנהג. המהר"ל מפראג ביאר כי המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות מסמל את הטוהר והזכות הנדרשים לקבלת התורה, כדכתיב: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד, יא).
בתי המדרש נוהגים ללמוד כל הלילה, וזה נקרא "תיקון ליל שבועות", כפי שנהגו האר"י והמקובלים בצפת. הזוהר מתאר כיצד השכינה מתעטרת בלילה זה בכתרי התורה.
- מקורות וציטוטים
הכתוב אומר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים" (שמות יט, טז), המתאר את נתינת התורה. התלמוד אומר (מגילה לא ע"ב): "מפני מה לא נתנה התורה בארץ ישראל? כדי שלא יאמרו האומות לא נתנה אלא לישראל בלבד".
ראו גם[עריכה]
מקורות[עריכה]
- תורה: שמות יט, דברים טז
- תלמוד בבלי: מסכת מגילה, מסכת פסחים
- רמב"ם: הלכות יום טוב
- שולחן ערוך: אורח חיים סימנים תצד-תצו
- זוהר חלק ג עמוד צח
- פרי עץ חיים שער חג השבועות