הלל הזקן
- הלל הזקן (הלל הבבלי) היה מגדולי התנאים, נשיא הסנהדרין ומייסד בית הלל, שחי בסוף תקופת הבית השני ותחילת תקופת התנאים.**
- רקע והיסטוריה
הלל הזקן נולד בבבל ועלה לארץ ישראל בגיל מבוגר כדי ללמוד תורה. על פי המסורת, היה עני מרוד עד שלא יכול היה לשלם דמי כניסה לבית המדרש, ובלילה קפוא אחד נמצא על הגג כשהוא מקשיב ללימוד דרך החלון. זכה להיות תלמידו של שמעיה ואבטליון, ולאחר מכן מונה לנשיא הסנהדרין במקום בני בתירא שוויתרו לו על המעמד כאשר הוכיח את גדלותו בתורה.
הלל חי כמאה שנה (בערך 110 לפנה"ס - 10 לספה"נ) ופעל במשך ארבעים שנה כנשיא. הוא ייסד את "בית הלל" הנודע בעמדותיו המקילות מול "בית שמאי" המחמירים.
- משמעות רוחנית והלכתית
הלל ידוע בגישתו הענווה והסבלנית. התלמוד (שבת לא ע"א) מספר על הגר שבא אליו וביקש ללמוד כל התורה כולה על רגל אחת, והלל השיב: "דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא". גישה זו ביטאה את תפיסתו שאהבת הבריות היא יסוד מרכזי ביהדות.
מבחינה הלכתית, הלל הנהיג תקנות חשובות כגון "פרוזבול" - מסמך המאפשר גביית חובות גם לאחר שמיטה, וכן קבע כללי פרשנות תורה הידועים כ"שבע מידות שהתורה נדרשת בהן".
- מקורות וציטוטים
על פי האבות (א, יב): "הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". במסכת שבת (לא ע"א) מסופרות סיפורי הסבלנות המפורסמים שלו, ובאבות דרבי נתן מובאת אמרתו החשובה: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".
ראו גם[עריכה]
בית הלל בית שמאי שמעיה ואבטליון תקנות חכמים שבע מידות
מקורות[עריכה]
- תלמוד בבלי, מסכת שבת לא ע"א
- משנה אבות פרק א
- אבות דרבי נתן
- ירושלמי פסחים פרק ו