חול המועד
- חול המועד הם ימי הביניים שבתוך החגים של פסח וסוכות, המשלבים קדושת החג עם פעילות יומיומית מוגבלת.**
- רקע והיסטוריה
חול המועד מופיע לראשונה בתורה בפרשת אמור, שם נאמר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ בָהֶם" (ויקרא כג:ח), והכוונה לימים הראשונים והאחרונים של החגים. הימים שבתוכם נקראו בחז"ל "חולו של מועד" - זמן שאינו קדוש לגמרי כיום טוב, אך גם אינו חול לגמרי.
בחג הפסח חול המועד נמשך ארבעה ימים (בחוץ לארץ), ובחג הסוכות - חמישة ימים. זמנים אלו נקבעו על פי המסורת ההלכתית שהתפתחה במשנה ובתלמוד.
- משמעות רוחנית והלכתית
חול המועד מבטא את עקרון היהודי של שילוב הקודש עם החול. כפי שכתב הרמב"ן, זהו זמן "שנתקדש במקצת אך לא נתקדש לגמרי". ימים אלו מיועדים להמשיך את חווית החג תוך שמירה על צרכי הקיום הבסיסיים.
מבחינה הלכתית, בחול המועד אסורה "מלאכת אומן" - עבודה מקצועית ומתמחה, אך מותרת "מלאכת הדיוט" - עבודות פשוטות הדרושות לצורך החג או למניעת הפסד. הגמרא במסכת מועד קטן קובעת: "חול המועד לא לעינוג ולא לעמל" - לא למנוחה מוחלטת ולא לעבודה כרגיל.
במסורת החסידות רואים בחול המועד זמן של "התפשטות האור" - שהקדושה שנתגלתה בימי החג הראשונים מתפשטת והולכת בעולם החומר, כפי שביאר הבעל שם טוב.
- ראו גם
פסח סוכות יום טוב מועד קטן הלכות חג
- מקורות
- תורה - ויקרא כג:ח, במדבר כח:יח
- משנה מועד קטן א:א-ד
- תלמוד בבלי מועד קטן יב.
- שולחן ערוך אורח חיים סימן תל"ד
- רמב"ם הלכות שבת כא:ז