יונה מצאה בו מנוח
יונה מצאה בו מנוח הוא פיוט ארמי לשבת קודש המיוחס לרבי יהודה הלוי, אחד מגדולי משוררי ספרד (1075-1141).
מחבר הפיוט[עריכה]
הפיוט מיוחס לרבי יהודה הלוי, משורר, רב ופילוסוף מגדולי תקופת תור הזהב בספרד. רבי יהודה הלוי מפורסם בשירתו המרוממת על ארץ ישראל ועל השבת.
שפה ותוכן[עריכה]
ארמית[עריכה]
הפיוט נכתב בארמית, שפת הזוהר והתלמוד, כמקובל בזמירות רבות לשבת.
משמעות השם[עריכה]
כותרת הפיוט "יונה מצאה בו מנוח" מתייחסת ליונה שמצאה מנוחה לאחר המבול. היונה היא משל לנשמת ישראל שמוצאת את מנוחתה בשבת קודש.
תוכן הפיוט[עריכה]
שבת כמנוחה[עריכה]
הפיוט מתאר את השבת כמקום מנוחה לנפש המיוגעת. כשם שהיונה מצאה מנוח בתיבת נח, כך נשמת ישראל מוצאת את מנוחתה והרגעתה בשבת קודש.
שבת כמקלט[עריכה]
השבת היא מקלט מטרדות העולם, מעמל השבוע, ומכל הדאגות הגשמיות. בשבת האדם יכול להתחבר לרוחניות ולמצוא שלווה פנימית.
משמעות רוחנית[עריכה]
היונה כסמל[עריכה]
היונה בפיוט מסמלת:
- נשמת ישראל - הנודדת בגלות ומחפשת מנוחה
- השכינה - שגולה עם ישראל
- האדם - המחפש מנוחה רוחנית
השבת כתקווה[עריכה]
השבת היא טעימה מן העולם הבא - היא מעניקה מנוחה זמנית אך מבטיחה מנוחה נצחית בגאולה העתידית.
נגינה[עריכה]
ניגונים מגוונים[עריכה]
לפיוט זה קיימים ניגונים רבים:
- עדות המזרח - במנגינות מזרחיות מסורתיות
- אשכנז - בסגנון רגוע ומהורהר
- חסידות - בניגונים המבטאים שמחה ומנוחה
אווירה מיוחדת[עריכה]
הניגון לפיוט זה בדרך כלל איטי ומתון, משקף את רוגע השבת ואת המנוחה שהיא מביאה.
זמן הביצוע[עריכה]
הפיוט מושר בדרך כלל בסעודות שבת - בעיקר בסעודה השלישית, כאשר האווירה רוחנית במיוחד והלב פתוח לקדושה.