ניגון הבעל שם טוב
ניגון הבעל שם טוב הוא ניגון חסידי מפורסם המיוחס להבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות. הניגון שמר על מעמדו המיוחד בעולם החסידות והפך לאחד הניגונים המקודשים והאהובים ביותר.
מקור והיסטוריה[עריכה]
חיבור הניגון[עריכה]
למרות שהניגון נקרא "ניגון הבעל שם טוב", לא הבעל שם טוב עצמו חיבר אותו. על פי המסורת, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, אחד מתלמידיו הבולטים של הבעש"ט, חיבר את הניגון מתוך געגועים עזים לרבו בשנה שלא יכול היה לנסוע אליו.
העברת הניגון לחב"ד[עריכה]
הניגון הגיע לחסידות חב"ד דרך החסיד ר' יוחנן גורדון, שהיה שוחט ובודק בעיר דוקשיץ. הוא קיבל את הניגון מ"הרב קליאצקין מעיר רומנוב כשהיו בליובאוויטש", וקיבל עליו כי ניגון זה מיוחס להבעל שם טוב.
הניגון נרשם כניגון 22 בספר הניגונים של חסידות חב"ד.
מבנה הניגון[עריכה]
הניגון מחולק לשלושה חלקים ברורים, המבטאים את שלבי הכמיהה והגעגועים:
- חלק ראשון - מבטא את הרצון העז לראות את הרבי
- חלק שני - מבטא שמחה על המפגש עם הרבי
- חלק שלישי - מייצג את תחושת הקשר הרוחני והדביקות בבעל שם טוב
משמעות רוחנית[עריכה]
הניגון מייצג את געגועי התלמיד לרבו ואת תשוקת הנפש להתקשרות רוחנית עמוקה. החסידים רואים בניגון זה ביטוי למהות ההתקשרות החסידית - הקשר העמוק בין התלמיד למורו הרוחני.
הבעל שם טוב והניגון[עריכה]
הבקשה האחרונה[עריכה]
על פי המסורת החסידית, בשעותיו האחרונות של הבעל שם טוב (נפטר בשבועות תק"כ, 1760), ביקש לשמוע את הניגון הזה. הבעש"ט אף הבטיח שיעזור מן השמים לכל מי שינגן את הניגון בכוונה של תשובה.
הבטחה זו הפכה את הניגון למיוחד ביותר - הוא נחשב לניגון שיש בו כוח מיוחד לעורר רחמים שמימיים ולפעול ישועות.
שימוש מסורתי[עריכה]
הניגון מושר במיוחד ב:
- אירועים רוחניים מיוחדים בחסידות
- רגעי התעוררות והתבוננות
- ימי סגולה - מועדים ויום הולדת הבעש"ט (י"ח אלול)
- לפני תפילה - כהכנה רוחנית
חשיבות בחב"ד[עריכה]
בשיחה עם הרבי הריי"צ, הרבי מליובאוויטש הבהיר כי מלבד ניגון שלוש תנועות, אין ניגונים אחרים של הבעל שם טוב בנמצא בצורה מתועדת. לכן יש חשיבות יתרה לניגון זה כמייצג את מורשת הבעש"ט.