רבי אהרן רוקח
רבי אהרן רוקח (האדמו"ר מבעלזא, נקרא גם המהר"א מבעלזא; אלול תר"מ – כ"א אב תשי"ז, 1880 – 18 באוגוסט 1957) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז והרב האחרון של העיר בעלז שבגליציה לפני השואה. תחת הנהגתו שוקמה חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה, והוא נחשב לאחד מבוני העולם החרדי בישראל.
ביוגרפיה[עריכה]
ילדות ונעורים[עריכה]
רבי אהרן נולד בחודש אלול תר"מ (1880) לאביו רבי יששכר דוב רוקח, האדמו"ר השלישי של בעלז, ולאמו רחמא רוקח. הוא נקרא על שם רבי אהרן הגדול מקרלין, סבו מצד אמו, ועל שם רבי אהרן מטשרנוביל, זקנו הגדול.
בגיל צעיר מאוד התייתם מאמו ונגדל על ידי סבו, רבי יהושע רוקח, אדמו"ר בעלז השני. סבו זה חיבבו מאוד ולימדו תורה ודרך ארץ. הוא התחנך במסורת החסידית בעלזא הדגישה את הפשטות, הצניעות, עבודת הלב בתפילה ואהבת ישראל.
רבי אהרן הצטיין בחריפות רבה בלימוד התורה, בהבנה מעמיקה בש"ס ובפוסקים, ובעבודת ה' בדביקות. כבר בצעירותו היה ידוע כאדם בעל יראת שמים מופלגת וצדיק.
נישואין ומשפחה[עריכה]
רבי אהרן נישא למלכה, בת דודו רבי שמואל מסאקאל (נכד רבי מנחם מענדל מוויזניץ). מנישואין אלו נולדו לו שלושה ילדים:
- רבי מרדכי רוקח – שנולד בשנת תרס"ב (1902) והיה האדמו"ר הראשון של בילגורייא
- בתיה – שנישאה לרבי בן ציון הכהן סלונים
- מרים – שנישאה לרבי יששכר דוב רוקח מנטרובוז
כל שלושת ילדיו נרצחו בשואה, ובכך חווה רבי אהרן אסון נורא שפקד אותו בגיל מבוגר.
הנהגת בעלז[עריכה]
לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו (1916), קיבל רבי אהרן, בגיל 36, את מושכות ההנהגה בחסידות בעלז. תחת הנהגתו גדלה חסידות בעלז והתרחבה בכל רחבי גליציה, הונגריה, רומניה ופולין. הוא הקים רשת רחבה של ישיבות, תלמודי תורה ומוסדות חסד.
רבי אהרן היה ידוע במיוחד כפוסק הלכה בעל שיעור קומה. הוא השיב תשובות הלכתיות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל רחבי העולם, בנושאים מורכבים כמו סוגיות בממונות, גיטין וקדושין, איסור והיתר, שבת והלכות כשרות.
הוא נודע גם בעבודת התפילה הארוכה והמיוחדת שלו. תפילותיו נמשכו שעות רבות, והוא היה שקוע בדביקות עצומה. חסידים סיפרו כי בעת התפילה פניו היו כפני מלאך.
תקופת השואה – מנוסה ניסית[עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, נכבשה העיר בעלז על ידי הגרמנים. בשמחת תורה תש"ס (אוקטובר 1939), לאחר שסיים את הקפות, החליט רבי אהרן לברוח מהעיר. הוא יצא למסע בריחה ארוך ומסוכן, יחד עם אחיו רבי מרדכי רוקח מבילגורייא.
בתחילה הגיעו לגטו קראקוב, ולאחר מכן לגטו בוכ'ניה הסמוך לקראקוב. בפסח תש"ג (1943) הם הועברו להונגריה, שם שהו בבודפשט במשך שמונה חודשים. ניצולם מהשואה נחשב לנס גדול, שכן הם חולצו בסכום כופר עצום מהגטאות הנאצים.
במהלך מסע הבריחה ובתקופת המלחמה איבד רבי אהרן את כל משפחתו – את שלושת ילדיו, את אשתו מלכה, וכמעט את כל קרוביו. עשרות אלפי חסידי בעלז נספו בשואה. האסון הנורא הזה הותיר בו צלקות עמוקות, אך גם חיזק את נחישותו לבנות מחדש את החסידות.
עלייה לארץ ישראל ובניין מחדש[עריכה]
בשנת תש"ד (1944) הגיע רבי אהרן לארץ ישראל והתיישב תחילה בתל אביב, ברחוב אחד העם במרכז העיר. שם החל בעבודה סיזיפית של בניית החסידות מחדש.
בשנות ה-50 הוא עבר להקמת שכונות ומרכזי חסידות בערים נוספות: ירושלים, בני ברק וחיפה. בבני ברק הוא הקים את שכונת בעלז הגדולה, שהפכה למרכז החסידות. הוא הקים בתי מדרש גדולים, ישיבות, תלמודי תורה, מקוואות ומוסדות חסד.
למרות גילו המבוגר (היה בשנות ה-60 לחייו כשהגיע לארץ) והאסון האישי הנורא שעבר, רבי אהרן פעל באנרגיה רבה לבניית המוסדות. הוא גם היה פעיל בחיים הציבוריים ובמועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
פעילות ציבורית והשפעה[עריכה]
רבי אהרן היה מהדמויות המובילות בעולם החרדי בארץ ישראל לאחר השואה. הוא נחשב לאחד ממנהיגי הדור והיה חבר פעיל במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
בשאלות הציבוריות, רבי אהרן נקט בקו של זהירות ושמרנות. הוא דגל בשמירה על אורח החיים החרדי המסורתי, בהימנעות מהשפעות מערביות וחילוניות, ובבניית חומה בצורה סביב הקהילה החרדית. עם זאת, הוא לא נקט בעמדות קיצוניות כמו אלה של האדמו"ר מסאטמר, ולא התנגד עקרונית למדינת ישראל.
הוא תמך בהקמת המוסדות החרדיים והיה שותף לעצוב את מערכות החינוך, הכשרות והרבנות בישראל של שנות ה-50.
תורתו והשקפתו[עריכה]
רבי אהרן לא פרסם ספרים בחייו, אך דרשותיו ושיחותיו תועדו על ידי תלמידיו ופורסמו לאחר פטירתו בספרים "קדושת אהרן" ו"דברי אהרן". חיבורים אלו כוללים דרשות על התורה, מאמרי חסידות, תורת מוסר ועבודת ה'.
דגשי תורתו כללו:
- עבודת הלב – הדגש על כוונה בתפילה, דביקות בה' ויראת שמים אמיתית
- אהבת ישראל – אהבה לכל יהודי, ללא הבדל וללא קשר למעמדו
- צניעות ופשטות – הימנעות מגאווה והדורות יתר
- שמירה על המסורת – הקפדה דקדקנית על מנהגי החסידות ועל המסורת המשפחתית
פטירה והלוויה[עריכה]
ביום כ"א באב תשי"ז (18 באוגוסט 1957), בגיל 77, נפטר רבי אהרן רוקח בבית החולים שערי צדק בירושלים. הוא נקבר למחרת בבית העלמין הר המנוחות בירושלים. להלווייתו הגיעו עשרות אלפי יהודים מכל חלקי האוכלוסייה – חסידים, ליטאים, ספרדים, חרדים וגם אנשים פשוטים שכיבדו אותו.
ירושה והמשך הדרך[עריכה]
לאחר פטירתו של רבי אהרן, ולאור העובדה שכל ילדיו נספו בשואה ולא היה לו יורש ישיר, נפתחה שאלת הירושה.
לבסוף, אחיינו רבי יששכר דוב רוקח (בנו של אחיו רבי מרדכי מבילגורייא), שהיה נשוי לבתו של רבי אהרן, קיבל את האדמו"רות. רבי יששכר דוב היה צעיר יחסית (נולד ב-1948), והוא המשיך להנהיג את חסידות בעלז עד לפטירתו בשנת 2005.
כיום ממשיך להנהיג את חסידות בעלז רבי יששכר דוב רוקח השלישי (נכד של רבי יששכר דוב הקודם), בנו של רבי אהרן מרדכי רוקח, ששימש כאדמו"ר בין השנים 2005-2017.
מעשיות וסיפורי מופת[עריכה]
סביב דמותו של רבי אהרן מבעלזא נארגו מעשיות רבות על ניסים, רוח הקודש וישועות. חסידים מספרים על ברכותיו שנתקיימו במדויק, על תפילותיו שנענו והצילו חולים, ועל עצתו הרוחנית שהחזירה יהודים למוטב.
מסופר שבימי השואה, כאשר ברח מבעלז, הגרמנים חיפשו אותו בכל העיר. הוא הסתתר בבור תחת בית אחד החסידים, ובדרך נס לא התגלה. בעת שהגיעו חיילי הס"ס לבית, הם חיפשו בכל פינה ולא מצאו את הבור שבו הסתתר הרב.
סיפור נוסף מספר על זוג מחסידי בעלז שנשאר ללא ילדים במשך שנים רבות. רבי אהרן בירך אותם, ולאחר זמן קצר נולד להם בן, שמאוחר יותר הפך לאחד מגדולי התורה.
השפעה ומורשת[עריכה]
רבי אהרן רוקח נחשב לאחד מבוני העולם החרדי בישראל. הוא הצליח, למרות הגיל המבוגר והאסון האישי, לשקם את חסידות בעלז מאפס ולהפכה לאחת מהחסידויות המרכזיות והמשפיעות ביותר.
מוסדות החינוך שהקים – ישיבות, תלמודי תורה ובתי ספר – פועלים עד היום ומספקים חינוך תורני לאלפי תלמידים. שכונת בעלז בבני ברק הפכה למרכז חסידי תוסס. כיום חסידות בעלז מונה עשרות אלפי משפחות בישראל, ארצות הברית ואירופה.
רבי אהרן הותיר מורשת של אמונה, דביקות, צניעות ואהבת ישראל שממשיכה להנחות את חסידי בעלז עד היום.