הלכות תפילה
- הלכות תפילה הן קבוצת החוקים וההנהגות הקובעות את אופן עריכת התפילה, זמניה, נוסחה ותנאיה, כפי שנקבעו במסורת הלכתית ישראל מימי התנאים והאמוראים ועד זמנינו.**
- רקע והיסטוריה
מוצא התפילה בישראל עתיק יומין. כבר אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן מנחה ויעקב תיקן מעריב, כמו שאמרו חכמינו (ברכות כו ע"ב). אנשי כנסת הגדולה תיקנו נוסח התפילות וקבעו את הברכות, ובראשותם עזרא הסופר ונחמיה.
הרמב"ם פסק בהלכות תפילה (פ"א ה"א) שחובת התפילה מן התורה, שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם" (שמות כג, כה), ופירש שהעבודה היא התפילה. השולחן ערוך בחלק אורח חיים (סימנים פט-קיט) קודיפיקציה מקיפה של הלכות אלו.
- משמעות רוחנית והלכתית
התפילה היא "עבודה שבלב", כמו שנאמר (דברים יא, יג) "לעבדו בכל לבבכם", ופירשו חכמים שזו התפילה (תענית ב ע"א). הזוהר הקדוש (ח"ב יח ע"ב) מבאר שהתפילה מעלה ניצוצות קדושה ומתקנת עולמות עליונים.
בעל התניא מלמד (תניא פרק לח) שעיקר עבודת האדם היא לקשר נפשו בקשר אמיתי עם אלוקות דרך התפילה בכוונה. התפילה בזמנה ובכוונתה נחשבת כעולה שלמה, והמתפלל עומד לפני מלך מלכי המלכים.
הלכות התפילה כוללות את זמני התפילות, כיוון מזרח, ברכות השחר, פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה, תפילת העמידה, ונטילת ידיים. חכמי הקבלה תיקנו כוונות נוספות לכל ברכה ותיבה.
ראו גם[עריכה]
תפילת שחרית תפילת מנחה תפילת מעריב קריאת שמע תפילת העמידה זמן תפילה
מקורות[עריכה]
- רמב"ם, הלכות תפילה
- שולחן ערוך אורח חיים, סימנים פט-קיט
- בבלי מסכת ברכות
- זוהר חלק ב'
- תניא, בעל התניא