בעלי התוספות
- בעלי התוספות
- בעלי התוספות הם חכמי אשכנז מהמאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה, שחיברו פירושי הרחבה וביאור לגמרא, הידועים בשם "תוספות".**
- רקע והיסטוריה
בעלי התוספות פעלו בעיקר בצרפת ובגרמניה, והיו תלמידיהם ובניהם של רש"י זצ"ל. ראשית תקופתם במאה השתים-עשרה, עם רבנו תם - נכדו של רש"י, ונמשכה עד סוף המאה השלוש-עשרה. מרכזי לימודם הגדולים היו בפריז, בטרואה, ובשאר ישיבות אשכנז.
הראשון בגדולי התוספות היה ר' יעקב בן מאיר (רבנו תם, נפטר שנת תתקכ"א), שהיה נכדו של רש"י. אחריו המשיכו תלמידיו ובניו, וכן שאר גדולי הדור כמו ר' יצחק מדמפייר (ר"י הזקן), ר' שמשון משאנץ, ור' יהודה מפריז.
- משמעות רוחנית והלכתית
התוספות מהווים עמוד התווך של לימוד הגמרא. בניגוד לרש"י שביאר את הפשט, התמקדו בעלי התוספות בהשוואת סוגיות, פתרון סתירות, והעמקת הבנת השכל בתורה. שיטתם מבוססת על עיון רחב בכל מסכתות התלמוד, כפי שאמרו חז"ל: "תורה נדרשת בכל מקום" (בבא קמא ד, א).
הם פיתחו את שיטת הלימוד הידועה כ"שיטת התוספות" - עיון מעמיק המבוסס על השוואות והקשות. כמו שאמר המהר"ל: "כי עיקר חכמת התלמוד הוא חכמת ההקש והדמיון" (גור אריה, בראשית).
- מקורות וציטוטים
בעלי התוספות עמלו לקיים את הציווי "ועיינו בהו" (עירובין נד, ב) - לעיין ולחזור על התורה פעמים רבות. הם עצמם אמרו: "אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ" (עבודה זרה יט, א).
רבנו תם כתב באחד ממכתביו: "הראה לי ה' דרכי החכמה בתורה, לפתוח נעולים ולהבין עמוקים", דברים המעידים על עומק הלימוד והעיון שהנהיגו.
ראו גם[עריכה]
מקורות[עריכה]
- תלמוד בבלי, מסכת ברכות ועוד, עם פירוש התוספות
- ספר הישר לרבנו תם
- תוספות הרא"ש למסכתות שונות
- שו"ת רבנו תם