הלכות תפילין

• • הלכות תפילין הן חלק מרכזי בהלכה היהודית העוסק במצוות הנחת תפילין, אשר נחשבת לאחת ממצוות התורה החשובות ביותר.**

1. 1. רקע והיסטוריה

מצוות תפילין נזכרת במפורש בארבעה מקומות בתורה: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך" (דברים ו, ח). חכמי המסורת קבעו שמצוה זו נוהגת בכל יום, פרט לשבתות וימים טובים, וחלה על גברים מגיל שלוש עשרה ויום אחד.

התפילין מורכבים משני חלקים עיקריים: תפילין של יד ותפילין של ראש. הבתים (הקופסאות) עשויים מעור כשר של בהמה טהורה, ובתוכם פרשיות כתובות על קלף. הרצועות חייבות להיות שחורות מבחוץ, והתפילין נלבשים על הזרוע השמאלית (או הימנית עבור שמאליים) ועל הראש.

1. 1. משמעות רוחנית והלכתית

הבעל התניא מסביר כי התפילין הם "אות" - סימן חיצוני המעיד על קשר הנשמה עם הקדושה. הנחת התפילין מזכירה לאדם את עבדותו לה' ומחייבת אותו במחשבה טהורה כל זמן הנחתן.

הזוהר מדגיש כי התפילין מעוררים יראת שמים ומביאים ברכה ושפע רוחני. לפי האר"י הקדוש, התפילין של יד מתקנים את הרגש והפעולה, ושל ראש - את המחשבה והדעת.

מבחינה הלכתית, חיוב הנחת תפילין מתחיל בשחרית ונמשך עד שקיעת החמה. המנהג האשכנזי הוא להניח תחילה של יד ואחר כך של ראש, בעוד המנהג הספרדי משתנה בפרטים מסוימים.

בית יוסף פסק שיש להקפיד על טהרת הגוף במיוחד בעת הנחת תפילין, והמשנה ברורה מוסיף שצריך לכוון בברכות ובפרשיות.

ראו גם

מצוות עשה קריאת שמע תפילת שחרית הלכות ברכות קדושת התפילין

מקורות

שמות יג, ט-טז; דברים ו, ד-ט; דברים יא, יג-כא; בבלי מנחות לד-לז; שולחן עוך אורח חיים סימנים כה-מט; תניא אגרת התשובה פרק ד; זוהר פרשת בא; פרי עץ חיים שער התפילין