אמונה

• • אמונה היא היסוד הבסיסי והעמוד התווך של כל חיי היהדות, המבטאת את הקשר הפנימי והבטחון המוחלט של הנפש היהודית בבורא עולם.**

1. 1. רקע והיסטוריה

האמונה מהווה את היסוד הראשון והמרכזי בתורת ישראל מאז ימי האבות הקדושים. אברהם אבינו נקרא "האמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו, ו'), והוא הניח את היסוד הראשון לאמונה הטהורה בישראל. עם ישראל קיבל על עצמו את האמונה במעמד הר סיני באמרו "נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, ז'), והוכיח בכך את רמת האמונה הגבוהה שמאפיינת את הנפש היהודית.

1. 1. משמעות רוחנית והלכתית

האמונה באלוקים היא המצווה הראשונה והעיקרית שבתורה - "אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ', ב'). היא כוללת את האמונה בקיומו יתברך, ביחודו המוחלט, ובהשגחתו הפרטית על כל נברא. הרמב"ם פותח את ספר המדע שלו במצוות האמונה, וכותב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" (הלכות יסודי התורה א', א').

בעבודת ה' היומיומית, האמונה מתבטאת בביטחון השלם בהשגחה העליונה ובקבלת גזירות השמים באהבה. כפי שמלמדנו חז"ל: "גם זו לטובה" (תענית כ"א, א'), המבטא את השלמות באמונה.

1. 1. חשיבות בחסידות ובקבלה

האמונה בתורת החסידות מוגדרת כ"חוש שביעי" של הנפש, הנמצא מעל השכל וחודר לכל כוחות הנפש. הבעל שם טוב הק' לימד שהאמונה היא השורש הפנימי של כל העבודה הרוחנית, ומבלעדיها אין קיום לשום מצווה או מעשה טוב.

בספר התניא מבאר הרב הזקן כי האמונה נקראת "כתר" - הכוח העליון בנפש, המלביש ומחיה את כל הכוחות האחרים. האמונה הטהורה פועלת בנפש גם מבלי הבנה שכלית, והיא מקור הכוח להתמסרות ולמסירות נפש.

ראו גם

ביטחון השגחה פרטית יחוד השם מסירות נפש עבודת הלב פשטות

מקורות

• תורה: בראשית ט"ו, ו'; שמות כ', ב'
• תלמוד בבלי: תענית כ"א, א'
• משנה תורה - רמב"ם: הלכות יסודי התורה
• ספר התניא - רבי שניאור זלמן מליאדי
• ספרי הבעל שם טוב הקדוש