בן עזאי

• • בן עזאי (שמעון בן עזאי) - תנא מתקופת בית המקדש השני, מגדולי חכמי הדור השני של תנאים, נודע בתורתו העמוקה ובחסידותו.**

1. 1. רקע והיסטוריה

שמעון בן עזאי היה מתלמידיהם המובהקים של רבי עקיבא ורבי יהושע בן חנניה. השתייך לדור השני של התנאים בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני. נמנה עם ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס יחד עם רבי עקיבא, בן זומא ואלישע בן אבויה ("אחר"). זוהה כאחד מגדולי המפרשים של התורה הכתובה ובעל ידיעה יוצאת דופן במדרש והגדה.

1. 1. משמעות רוחנית והלכתית

בן עזאי נודע כבעל דרגה רוחנית נעלה ביותר. במעשה כניסת ארבעה לפרדס, מובא במסכת חגיגה (יד, ב) ש"בן עזאי הציץ ומת". פירשו המפרשים כי רוח קדשו הטהורה לא יכלה להכיל את הגילויים העליונים שזכה להם. חכמים אמרו עליו: "משמת בן עזאי פסקו השקדנים" (סוטה מט, ב), מה שמעיד על התמדתו וחריצותו הנפלאה בתורה.

בתחום ההלכה, מובאות מחלוקותיו עם חכמים בעניינים שונים, ובמיוחד בהלכות טומאה וטהרה. היה ידוע בגישתו הקפדנית לקיום מצוות, ולמרות שלא נשא אישה, הדריך אחרים בחשיבות הנישואין ופריה ורביה.

1. 1. מקורות וציטוטים

אמרתו הידועה: "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד, ג). משפט זה מבטא את הכרתו העמוקה בערכו של כל בריה וחשיבותה של כל שעה.

ראו גם

רבי עקיבא בן זומא ארבעה שנכנסו לפרדס תנאים דור השני של התנאים

מקורות

• תלמוד בבלי, מסכת חגיגה יד, ב
• תלמוד בבלי, מסכת סוטה מט, ב
• משנה אבות ד, ג
• מדרש רבה