כשרות

1. כשרות

• • כשרות היא מערכת ההלכות והמצוות הקובעת איזה מאכלים ומשקאות מותרים לצריכה ליהודי, ואיזה אופני הכנה והגשה נדרשים על פי דיני התורה.**

1. 1. רקע והיסטוריה

דיני הכשרות נמנים עמי עיקרי היהדות מאז מתן תורה בהר סיני. המצוות הראשונות בנושא ניתנו כבר לאדם הראשון ("מכל עץ הגן אכל תאכל") ולנח ("מכל הבהמה הטהורה"). אברהם אבינו כבר נזהר בדיני איסור בשר בחלב, וביעקב אבינו נאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה". התורה פירטה באופן מקיף את דיני הכשרות במסכתות דמאי, תרומות ומעשרות, חולין ובכורות.

הרמב"ם מונה 24 מצוות עשה ו-120 מצוות לא תעשה הקשורות לכשרות. פירוט ההלכות נמצא בעיקר במסכת חולין ובפוסקים, ובמיוחד בשולחן ערוך יורה דעה סימנים סה-רא.

1. 1. משמעות רוחנית והלכתית

חכמי ישראל הסבירו כי דיני הכשרות אינם רק גזירות מלכות, אלא מטהרים את הנשמה ומזככים את הלב. הרמב"ן כותב שמאכלות אסורות מטמאות הנשמה ומחסמים אותה מקבלת השפע האלוהי. בעל התניא מוסיף כי מאכל טרף מעכב את העבודה הרוחנית ומקהה את החושים הרוחניים.

הזוהר מלמד כי כל מזון שנכנס לגוף האדם משפיע על מהותו הפנימית. מזון כשר מחבר את האדם למקור הקדושה, ואילו מזון לא כשר מנתק אותו מהשורש האלוהי.

1. 1. מקורות וציטוטים

התורה אומרת: "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב, ל). וכן: "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" (דברים יד, ב).

הגמרא בחולין (יח ב) פותחת: "השוחט צריך שיבדוק בסכין". רש"י מפרש: "לראות אם היא חלקה ואין בה פגם".

1. 1. ראו גם

מזוזה תפילין שבת כהנים מקוה הלכה

1. 1. מקורות

• תורה: ויקרא יא, דברים יד
• תלמוד: מסכת חולין, מסכת בכורות
• רמב"ם: משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות
• שולחן ערוך: יורה דעה סימנים סה-רא
• זוהר: פרשת שמיני, פרשת ראה