שבועות

1. שבועות

שבועות (חג השבועות), הידוע גם בשם זמן מתן תורתנו, הוא אחד משלושת הרגלים המרכזיים במחזור השנה היהודי. החג חל ביום ו' בסיוון, חמישים יום לאחר חג הפסח (יום אחד לאחר תום ספירת העומר), ומציין את מתן תורה לעם ישראל בהר סיני.

שבועות הוא חג ייחודי: בעוד לכל החגים יש מצוות מיוחדות (סוכה בסוכות, מצה בפסח), שבועות אין לו מצווה ייחודית משלו - כי הוא עצמו הוא המצווה: קבלת התורה, הברית הנצחית בין הקב"ה לעם ישראל.

שמות החג

לחג שבועות מספר שמות, כל אחד מהם מדגיש היבט אחר של החג:

חג השבועות

חג השבועות - שמו העיקרי של החג, על שם שבעת השבועות (49 יום) שסופרים מקרבן העומר עד לחג זה. כפי שנאמר בתורה (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם".

זמן מתן תורתנו

זמן מתן תורתנו - השם המרכזי בתפילות, המדגיש את העובדה שביום זה ניתנה התורה לעם ישראל בהר סיני. זהו האירוע המרכזי בתולדות עם ישראל - רגע בו האלוקות התגלתה בעולם הגשמי ונכרתה הברית הנצחית.

חג הקציר

חג הקציר - כפי שנקרא בתורה (שמות כ"ג, ט"ז): "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה". בזמן הבית, שבועות היה חג הקציר הראשון של שעורים וחיטים.

יום הבכורים

יום הבכורים (חג הבכורים) - ביום זה היו מביאים את ביכורי שבעת המינים לבית המקדש בירושלים, בתהלוכה חגיגית. התורה מצווה (דברים כ"ו, א'-ב'): "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ... וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה... וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם".

עצרת

עצרת - שם המופיע בתלמוד, כינוי המשותף לשבועות ולשמיני עצרת. המשמעות: "עצירה", "סיום" - שבועות הוא סיום תקופת הפסח והחג המשלים את תהליך יציאת מצרים. כשם שיציאת מצרים הייתה שחרור גופני, מתן תורה הוא השחרור הרוחני.

מעמד הר סיני - מתן תורה

ההכנה למתן תורה

לאחר יציאת מצרים ביום ט"ו בניסן, נדדו בני ישראל במדבר במשך 49 יום, תקופה של הכנה והיטהרות רוחנית. ביום ו' בסיוון, שבעה שבועות לאחר היציאה ממצרים, הגיעו אל הר סיני וחנו מולו.

על פי המסורת, התורה ניתנה ביום השבת, ו' בסיוון, בשנת 2448 לבריאת העולם (1313 לפנה"ס לערך).

המעמד הגדול

מעמד הר סיני היה האירוע הגדול והייחודי בתולדות האנושות - רגע בו כל עם ישראל, כשישים ריבוא איש (600,000 גברים מעל גיל עשרים, ועמהם נשים, ילדים וזקנים), עמדו ביחד וזכו להתגלות אלוקית גלויה.

התורה מתארת (שמות י"ט, ט"ז-י"ט): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה... וְקוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל".

עשרת הדברות

במעמד הר סיני שמעו כל ישראל את עשרת הדברות (עשרת הדברים) ישירות מפי הקב"ה. חז"ל מלמדים שכל ישראל, גברים, נשים וילדים, שמעו את שני הדברות הראשונות ("אנכי" ו"לא יהיה לך") מפי הגבורה, ואת שמונת הדברות הנותרות מפי משה רבינו.

לאחר מעמד הר סיני, עלה משה להר ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, ושם קיבל את לוחות הברית - שני לוחות מאבן ספיר, שעליהם היו חקוקים עשרת הדברות במעשה ידי ה'.

קבלת התורה מרצון

חז"ל מלמדים (תלמוד בבלי, שבת פ"ח ע"א) שלמרות שבמעמד הר סיני היה "כפה עליהם הר כגיגית" (הקב"ה הרים את ההר מעל ראשם ואמר: "אם תקבלו התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהיה קבורתכם"), בימי אחשוורוש - בימי הפורים - "קיימו וקבלו היהודים" את התורה מחדש, הפעם מרצון ובאהבה.

בחסידות מוסבר: בהר סיני קיבלו את התורה מתוך התגלות אלוקית גלויה - מתוך רעם וברק. בפורים, בהסתר פנים, קיבלו את התורה מתוך אהבה פנימית - וזו קבלה עמוקה יותר.

הלכות ומנהגי שבועות

זמן החג

שבועות חל ביום ו' בסיוון. בארץ ישראל נוהגים יום אחד, ובחוץ לארץ - יומיים (ו'-ז' בסיוון). בשנת תשפ"ו (2026), חג השבועות יחול ביום ו', כ"ב במאי.

שבועות הוא החג היחיד שתאריכו אינו נקוב מפורשות בתורה, אלא נקבע על פי ספירת העומר - חמישים יום מיום הבאת העומר.

קריאת עשרת הדברות

בשבועות קוראים בתורה את עשרת הדברות מפרשת יתרו (שמות י"ט-כ'), כדי להזכיר את מתן תורה. המנהג לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, כדי להדמות למעמד הר סיני שבו כל ישראל עמדו.

הרבי מחב"ד התעקש שבבתי הכנסת יתמלאו "גברים, נשים וילדים" בעת קריאת עשרת הדברות, כדי לשחזר את מעמד הר סיני שבו כל העם - מבוגרים וילדים - היו נוכחים.

מקראים גם את מגילת רות, שעיקר סיפורה מתרחש בימי הקציר ומסתיים בשבועות. רות המואבייה מסמלת קבלת התורה מרצון - היא בחרה להתגייר ולהצטרף לעם ישראל מאהבה טהורה.

תיקון ליל שבועות

המנהג להישאר ערים כל הלילה הראשון של שבועות וללמוד תורה. זהו תיקון ליל שבועות - קבצים נבחרים מכל חלקי התורה: תנ"ך, משנה, גמרא, זוהר וקבלה.

מקור המנהג: האר"י הקדוש קבע את תיקון ליל שבועות כתיקון לכך שבני ישראל ישנו בלילה שלפני מתן תורה, ומשה רבינו נאלץ להעירם בבוקר. לימוד התורה כל הלילה מתקן זאת.

בחסידות חב"ד, תיקון ליל שבועות הוא עת רצון מיוחדת - כל פסוק שלומדים בלילה זה עולה ומתקבל למעלה, כאילו מקבלים את התורה מחדש.

אכילת מאכלי חלב

המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות: עוגות גבינה, בלינצ'ס, גבינות, חלב ודבש. ישנן מספר סיבות למנהג זה:

• גימטריה: המילה "חלב" בגימטריה שווה 40, רמז לארבעים יום ולילה שמשה שהה בהר סיני לקבל את התורה.

• "חלב ודבש תחת לשונך": הפסוק בשיר השירים (ד', י"א) מדבר על התורה - "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ", והתורה מתוקה ומזינה כמו חלב ודבש.

• הלכות כשרות חדשות: לאחר מתן תורה, בני ישראל למדו לראשונה את הלכות כשרות (בשר וחלב, שחיטה כשרה וכו'). מכיוון שלא היה להם זמן להכשיר כלים חדשים והכל היה בשבת, אכלו מאכלי חלב.

• שני לחמים: בבית המקדש הביאו בשבועות "שתי הלחם" מחיטים חדשות. כדי לזכור זאת, אוכלים שתי סעודות - חלבית ובשרית - עם לחמים נפרדים.

קישוט בית הכנסת בירק ופרחים

המנהג לקשט את בית הכנסת, בית המדרש והבית בענפי עצים, פרחים וצמחים ירוקים. זכר לירק ששמחה בו הר סיני בעת מתן תורה, וזכר לבכורי שבעת המינים שהיו מביאים לבית המקדש.

האר"י הקדוש הנהיג לקשט בשושנים ובירק, סימן לכך שהר סיני פרח בשעת מתן תורה.

אקדמות

במנהג אשכנז, לפני קריאת התורה בשבועות, קוראים פיוט ארמי ארוך בשם "אקדמות מילין" (הקדמת דברים), שחיבר רבי מאיר בר יצחק שליח צבור מוורמייזא במאה ה-11. הפיוט משבח את גדולת התורה ואת מעמדה העליון.

האקדמות מתחיל במילים: "אקדמות מילין ושריות שותא" - "אקדים דברים ואשרה שירה", ובו תיאור נפלא של מתן תורה, גדולת ישראל והגאולה העתידה.

יזכור

בשבועות אומרים "יזכור" - תפילת הזכרת נשמות לזכר יקירים שנפטרו. זוהי אחת מארבע הפעמים בשנה בהן אומרים יזכור (יום כיפור, שמיני עצרת, פסח ושבועות).

משמעות רוחנית וחסידית

התורה היא החיים

בחסידות מוסבר ששבועות אינו רק זכר למתן תורה לפני אלפי שנים, אלא "זמן מתן תורתנו" - היום בו ניתנת התורה מחדש בכל שנה ושנה. כל שבועות, התגלות מתן תורה חוזרת ומתחדשת, וכל יהודי יכול לקבל את התורה מחדש בשמחה ובפנימיות.

האר"י הקדוש לימד שבכל שבועות יורדת אותה קדושה שהייתה במעמד הר סיני. לכן, מי שלומד תורה בשבועות - כאילו מקבל את התורה מהר סיני עצמו.

חיבור שמים וארץ

מתן תורה היה הרגע בו השמיים והארץ התחברו - הרוחני והגשמי נעשו אחד. התורה היא הכח האלוקי שיורד לעולם הזה ומאיר אותו. המטרה: "דירה בתחתונים" - שהקב"ה ירגיש בבית בתוך העולם הגשמי.

קבלת עול מלכות שמים

שבועות הוא יום קבלת עול מלכות שמים - לא רק ללמוד תורה, אלא לקבל את התורה כחוק מחייב, כצו מלכותי מהמלך עצמו. החסידות מלמדת שיש לקבל את התורה בשמחה ובאהבה, לא מפחד ולא מכפייה.

"נעשה ונשמע"

כאשר הציע הקב"ה את התורה לישראל, הם ענו (שמות כ"ד, ז'): "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" - נעשה קודם, ורק אחר כך נשמע ונבין. זוהי קבלה מוחלטת, מעבר לשכל - מסירות נפש לקיים את התורה גם בלי להבין.

חז"ל אומרים שבשעה שאמרו ישראל "נעשה ונשמע", ירדו מלאכים והניחו לכל אחד מישראל שני כתרים - אחד על "נעשה" ואחד על "נשמע".

התחדשות תמידית

הרבי מחב"ד הדגיש: אין להסתפק בלימוד תורה כפי שלמדנו בעבר. בכל שבועות יש לקבל על עצמו תוספת בתורה - לימוד נוסף, עומק נוסף, התמדה חדשה. כל יהודי צריך לקבל החלטה טובה בשבועות: ללמוד יותר, להתעמק יותר, לחיות עם התורה יותר.

שמחה ופנימיות

הרבי הסביר שקבלת התורה חייבת להיות בשמחה ובפנימיות - לא רק ללמוד את הפשט אלא גם את החסידות והקבלה, הממד העמוק של התורה. ללא הפנימיות, התורה אינה שלמה.

ביכורים והקרבת שתי הלחם

בזמן שבית המקדש היה קיים, שבועות היה חג חקלאי מרכזי:

הבאת ביכורים

החל משבועות ועד חנוכה, היו האכרים מביאים את ביכורי שבעת המינים (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר) לבית המקדש בירושלים. העלייה לרגל הייתה בתהלוכה חגיגית עם ניגון והודיה.

האכר היה מניח את הביכורים לפני המזבח ואומר את "מקרא ביכורים" (דברים כ"ו, ה'-י'): "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי... וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם... וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה".

שתי הלחם

בשבועות היו מקריבים במקדש "שתי הלחם" - שני לחמים אפויים מחיטים חדשות של קציר החיטים, שהבשילו בשבועות. זהו הקרבן היחיד שמותר להקריבו חמץ.

שני הלחמים מסמלים את שני הלוחות שניתנו בהר סיני, ואת האיחוד בין הגשמי (לחם) לרוחני (קרבן במקדש).

מנהגי עדות

אשכנזים

אשכנזים נוהגים לקרוא את "אקדמות מילין" לפני קריאת התורה, לקשט את בית הכנסת בפרחים וענפים ירוקים, ולאכול עוגות גבינה ובלינצ'ס במיוחד.

ספרדים

ספרדים נוהגים לקרוא את ה"כתובה" - פיוט ארמי המתאר את מתן תורה ככתובה (חוזה נישואין) בין הקב"ה לכנסת ישראל. יש הקוראים "אזהרות" של רבי שלמה אבן גבירול - 613 פסוקים על תרי"ג המצוות.

תימנים

יהודי תימן נוהגים לקרוא את ה"אזהרות" בניגון מיוחד, ולהרבות בפיוטים ובתפילות ייחודיות לעדה.

חב"ד

בחב"ד נוהגים ללמוד כל הלילה תיקון ליל שבועות, לסיים בתפילת שחרית עם הנץ החמה, ואחר כך לאכול סעודת חלב. לאחר מכן, סעודה בשרית עם התוועדות חסידית. שרים את הניגונים "ויכולו כולם ברית יחד" ו"עליונים שמחו ותחתונים גילו".

שבועות בזמננו

בשנת תשפ"ו (2026), חג השבועות יחול ביום שישי, כ"ב במאי (ו' בסיוון).

גם כיום, כשאין בית מקדש, שבועות נשאר חג של קבלת התורה. אלפי יהודים ממלאים בתי כנסת ובתי מדרש, לומדים כל הלילה, ומקבלים מחדש את התורה בשמחה ובהתלהבות.

מסר החג: התורה אינה ספר היסטורי - היא חיים. כל יהודי, בכל דור ודור, מקבל את התורה בעצמו, מתחבר אליה ומחיה אותה. שבועות הוא חג ההתחדשות - רגע בו אפשר להתחיל מחדש, ללמוד מחדש, ולהתחבר לתורה בעומק חדש.

מקורות

• תורה: שמות י"ט-כ' (מעמד הר סיני ועשרת הדברות)
• תורה: ויקרא כ"ג, ט"ו-כ"ב (ספירת העומר ושבועות)
• תורה: דברים ט"ז, ט'-י"ב (חג השבועות)
• תורה: דברים כ"ו, א'-י"א (מקרא ביכורים)
• משנה: מסכת ביכורים
• תלמוד בבלי: מסכת שבת פ"ח ע"א ("כפה עליהם הר כגיגית")
• תלמוד בבלי: מסכת פסחים ס"ח ע"ב (יום טוב - חציו לה' וחציו לכם)
• שולחן ערוך: אורח חיים, הלכות שבועות (סימנים תצ"ד-תצ"ה)
• פרי עץ חיים: שער חג השבועות
• ליקוטי תורה: פרשת במדבר ופרשת ואתחנן
• שיחות קודש של הרבי מחב"ד - שיחות שבועות
• מאמרי חסידות על מתן תורה (ספר המאמרים תרס"ו, תש"ד ועוד)
• זוהר: פרשת יתרו

ראו גם

• מתן תורה
• הר סיני
• עשרת הדברות
• לוחות הברית
• משה רבינו
• ספירת העומר
• ביכורים
• מגילת רות
• שלושת הרגלים
• תיקון ליל שבועות
• פסח - תחילת ספירת העומר
• חגים ומועדים