אדמו"ר הזקן

אדמו"ר הזקן

• • אדמו"ר הזקן** או **רבי שניאור זלמן מלאדי** (תק"ל-תקפ"ג, 1745-1812), הידוע בכינוי **בעל התניא והשולחן ערוך**, היה מייסד תנועת חסידות חב"ד ומגדולי הצדיקים והמקובלים בדורות האחרונים. האדמו"ר הזקן זצ"ל היה מתלמידיהם המובהקים של המגיד ממזריטש זי"ע, וממנו קיבל את שושלת החסידות החב"דית שהקים.

תולדות חיים

רבי שניאור זלמן נולד בשנת תק"ל (1745) בעיירה לאדי שבליטא למשפחת רבנים מיוחסת. אביו היה הרב ברוך בן שמואל, מגדולי הלמדנים והיראים בדורו. כבר מגיל צעיר בלטה גאונותו וחריפותו, וכבן שמונה עשרה נסע לבית מדרשו של המגיד הגדול רבי דוב בער ממזריטש זי"ע, יורשו של הבעל שם טוב הקדוש.

במזריטש זכה להיות מתלמידיו הסמוכים של המגיד, ושם ספג את עיקרי תורת החסידות. המגיד זי"ע הטיל עליו את המשימה הכבדה לחבר שולחן ערוך חדש שיכלול הן את ההלכה והן את הקבלה המעשית. מתפקיד זה נולד השולחן ערוך שלו, הידוע כ"שולחן ערוך הרב".

לאחר פטירת המגיד בשנת תק"ל"ב (1772) חזר לעיירת לאדי, שם החל להקים את חצרו החסידית המיוחדת. במשך השנים נודע כמחדש בתורה ובחסידות, ובשנת תק"ל"ו (1775) הוחל בהפצת תורתו החסידית הייחודית.

דרכו בעבודת ה'

האדמו"ר הזקן זצ"ל פיתח דרך חסידית מיוחדת הנקראת **"חסידות חב"ד"** - על שם **חכמה, בינה ודעת**. דרכו התבססה על שילוב נפלא של גילויי תורה עמוקים, הלכה מדוקדקת ועבודת ה' פנימית מעמיקה. הוא לימד כי עבודת ה' צריכה לעבור דרך השכל והבנה פנימית, ולא רק דרך ריגוש חסידי בלבד.

בתורתו הדגיש את חשיבות ה**"ביטול"** - ביטול הרצון העצמי לרצון העליון, ואת ה**"התבוננות"** - התבוננות עמוקה בגדולת הבורא יתברך. דרכו הייתה מיוחדת בכך שכל רגש וכל מעשה צריכים להיות מושתתים על הבנה שכלית של האלוקות.

ספריו ותורתו

היצירה המרכזית של האדמו"ר הזקן היא ספר **"לקוטי אמרים - תניא"**, שנדפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797). ספר התניא מהווה את היסוד התיאורטי והמעשי של תורת חב"ד, והוא נחשב לאחד הספרים הבסיסיים בספרות החסידות. הספר מחולק לחמישה חלקים, כאשר החלק הראשון, הנקרא **"ספר של בינונים"**, עוסק בדרכי עבודת ה' של האדם הממוצע.

בתניא מפתח האדמו"ר הזקן את תורת **"שתי הנשמות"** - הנפש האלוקית והנפש הבהמית, ואת הדרכים להשגת שליטת הנפש האלוקית על הבהמית. הוא מסביר כיצד כל יהודי יכול להגיע למדרגה רוחנית גבוהה באמצעות עבודה פנימית מתמדת.

חיבורו השני החשוב הוא **"שולחן ערוך הרב"**, הלכה למעשה לפי הנוסח הספרדי והאשכנזי, עם תוספות והערות קבליות. ספר זה נחשב לפסיקה סמכותית בקרב רבים מהפוסקים.

מופתים וסיפורים

רבים מהמסורות החסידיות מספרות על רוח הקודש והמופתים של האדמו"ר הזקן זצ"ל. ידועה במיוחד התעוררותו הפנימית והרוחנית שהיו מקרינות על כל הסובבים אותו.

מפורסם הסיפור על מאסרו על ידי הרשויות הרוסיות בשנת תקנ"ח (1798) באשמת הסתה נגד המשטר, בשל תמיכתו ברעיונות חסידיים שנתפסו כמסוכנים. במאסר הוכיח את חפותו, ושחרורו ביום י"ט כסלו נחגג עד היום בחסידות חב"ד כיום שמחה ופדות.

השפעתו ומורשתו

האדמו"ר הזקן זצ"ל הקים תנועה חסידית שהתפשטה במהירות בקרב יהודי ליטא ורוסיה הלבנה. תלמידיו המובהקים פיצו את תורתו ברחבי מזרח אירופה, והקימו קהילות חסידיות רבות.

בנו, **רבי דוב בער מלובביץ'** זצ"ל, המכונה **"המצע"ח"**, ירש את מקומו והמשיך את פיתוח תורת חב"ד. כך נוסדה שושלת אדמו"רי חב"ד שהמשיכה עד לדורנו.

תורת חב"ד השפיעה לא רק על החסידות עצמה, אלא גם על הלמדנות הליטאית, ועל התפתחות המחשבה היהודית כולה. רבים מגדולי הדור הכירו בגאונותו הייחודית ובעומק תורתו.

יום ההילולא

האדמו"ר הזקן זצ"ל נפטר בכ"ד בטבת תקע"ג (1812) בעיירה פיאנה, לשם נמלט בעת מלחמת נפוליאון. יום פטירתו נחגג בחסידות חב"ד כיום הילולא, ביום זה נערכות פעילויות זכרון ולימוד נרחב בתורתו. המנהג ללמוד בעיקר מספר התניא ומשאר חיבוריו הקדושים.

קברו נמצא בעיירה הדרים שבאוקראינה, ומדי שנה עולים אליו אלפי חסידים מרחבי העולם לקיים יום הילולא וקבלת השראות רוחניות מגדולתו של הצדיק הקדוש.