באבא ברוך: הבדלים בין גרסאות בדף
(קיצורון אוטומטי - רשימה מורחבת) |
(הרחבת ערך באמצעות AI) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''באבא ברוך''' | '''באבא ברוך''' הוא כינוי של כבוד הנהוג בקהילות ספרד ועדות המזרח לגדולי התורה ורבני הדורות, המבטא את יחסי הכבוד והערצה המיוחדים שבין תלמידים לרבותיהם. | ||
== רקע והיסטוריה == | |||
המונח "באבא" (بابا) מקורו בערבית ופירושו "אבא" או "זקן נכבד", והוא נפוץ במיוחד בקהילות יהודי עיראק, סוריה, מרוקו ותוניסיה. השם "ברוך" מתווסף לרוב לזכר גדולי התורה שנקראו בשם זה, או כביטוי ברכה כללי. במסורת הספרדית והמזרחית, השימוש בתואר "באבא" מבטא את הקשר המשפחתי והרוחני העמוק בין התלמידים למורה, בהתאם לדברי חז"ל "הרבה תורה למדתי מרבותי, יותר מחבירי, ויותר מכולם מתלמידי" (תעניות ז ע"א). | |||
== משמעות רוחנית והלכתית == | |||
במסורת החסידות והקבלה, הזקן המורה נחשב לא רק למוסר הלכה אלא גם למדריך רוחני המוביל את תלמידיו בדרכי עבודת הבורא. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק ה): "גדול כבוד התורה מכבוד הרב, וגדול כבוד הרב מיראת הרב". הכבוד הנחלק ל"באבא ברוך" משקף את המסורת הספרדית-מזרחית לראות ברב לא רק פוסק הלכה אלא דמות אבהית רוחנית. | |||
בספרים החסידיים מודגש כי "צדיק אמת, חי לעולם" (ליקוטי מוהר"ן תנינא כו), ועל כן זכרון גדולי הדורות נשאר חי בלבות התלמידים והעוקבים אחריהם לדורות. | |||
== ראו גם == | |||
* [[חכמי ספרד]] | |||
* [[רבני עיראק]] | |||
* [[מסורת המזרח]] | |||
* [[כבוד הרב]] | |||
== מקורות == | |||
* תלמוד בבלי, מסכת תעניות ז ע"א | |||
* רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ה | |||
* ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כו | |||
[[קטגוריה:גדולי ספרד ועדות המזרח]] | [[קטגוריה:גדולי ספרד ועדות המזרח]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:56, 4 בפברואר 2026
באבא ברוך הוא כינוי של כבוד הנהוג בקהילות ספרד ועדות המזרח לגדולי התורה ורבני הדורות, המבטא את יחסי הכבוד והערצה המיוחדים שבין תלמידים לרבותיהם.
רקע והיסטוריה[עריכה]
המונח "באבא" (بابا) מקורו בערבית ופירושו "אבא" או "זקן נכבד", והוא נפוץ במיוחד בקהילות יהודי עיראק, סוריה, מרוקו ותוניסיה. השם "ברוך" מתווסף לרוב לזכר גדולי התורה שנקראו בשם זה, או כביטוי ברכה כללי. במסורת הספרדית והמזרחית, השימוש בתואר "באבא" מבטא את הקשר המשפחתי והרוחני העמוק בין התלמידים למורה, בהתאם לדברי חז"ל "הרבה תורה למדתי מרבותי, יותר מחבירי, ויותר מכולם מתלמידי" (תעניות ז ע"א).
משמעות רוחנית והלכתית[עריכה]
במסורת החסידות והקבלה, הזקן המורה נחשב לא רק למוסר הלכה אלא גם למדריך רוחני המוביל את תלמידיו בדרכי עבודת הבורא. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פרק ה): "גדול כבוד התורה מכבוד הרב, וגדול כבוד הרב מיראת הרב". הכבוד הנחלק ל"באבא ברוך" משקף את המסורת הספרדית-מזרחית לראות ברב לא רק פוסק הלכה אלא דמות אבהית רוחנית.
בספרים החסידיים מודגש כי "צדיק אמת, חי לעולם" (ליקוטי מוהר"ן תנינא כו), ועל כן זכרון גדולי הדורות נשאר חי בלבות התלמידים והעוקבים אחריהם לדורות.
ראו גם[עריכה]
מקורות[עריכה]
- תלמוד בבלי, מסכת תעניות ז ע"א
- רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ה
- ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כו