אני מאמין
אני מאמין הוא ניגון חסידי מפורסם, אשר הפך לסמל של אמונה בתקופת השואה ולאחריה. הניגון נוצר בנסיבות טראגיות ונושא משמעות רוחנית עמוקה בעולם החסידות.
מקור והיסטוריה
עזריאל דוד פאסטאג
הניגון נתחבר על ידי רבי עזריאל דוד פאסטאג, חסיד מודז'יץ, חזן ומלחין בולט בוורשה לפני מלחמת העולם השנייה. פאסטאג נחשב לאחד המלחינים החסידיים המוכשרים של זמנו.
היווצרות הניגון בשואה
בשנת 1942, כאשר נשלח פאסטאג ומשפחתו למחנה ההשמדה טרבלינקה, צפופים בקרונות משא ללא אוויר ומים, החל פאסטאג לחבר ניגון על המילים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
הברחת הניגון
פאסטאג הבטיח חצי מעולמו הבא למי שיצליח להעביר את הניגון לאדמו"ר ממודז'יץ שהתגורר בארצות הברית. שני יהודים התנדבו לקפוץ מהרכבת הנוסעת - אחד נפגע קשה ונפטר, והשני הצליח להגיע לארצות הברית ולהעביר את הניגון לאדמו"ר.
המילים
הניגון מבוסס על עיקר ה-12 מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם:
המילים מבטאות אמונה מוחלטת בגאולה, גם בעת הצרה הקשה ביותר.
משמעות רוחנית
דברי אדמו"ר ממודז'יץ
כאשר קיבל את הניגון, אמר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ:
דברי הרבי מליובאוויטש
הרבי מליובאוויטש הדגיש כי "ניגון שניגנו יהודים בשעה שהלכו למסור נפשם בפועל ממש על קידוש השם" נושא חשיבות רוחנית מיוחדת, משום שהוא מתגבר בכוח של מסירות נפש וקיום האמונה בתנאים הקשים ביותר.
פרסום והפצה
לאחר המלחמה, פרסם האדמו"ר ממודז'יץ את הניגון, והוא הפך במהרה לאחד הניגונים המפורסמים ביותר בעולם החסידות.
הניגון זכה לפרסום רב בכל העולם היהודי ואינו מוגבל רק לחסידות מודז'יץ. הוא מושר בחב"ד, בליטא, בעדות המזרח, ובכל קהילות ישראל.
שימוש מסורתי
הניגון מושר במיוחד ב:
- יום הזיכרון לשואה - הפך לשיר הזיכרון המרכזי
- מסעות לפולין - נוהגים לשיר אותו במחנות ההשמדה
- אירועי זיכרון - לזכר נספי השואה
- רגעי משבר - כביטוי לאמונה בגאולה למרות הקשיים
השפעה תרבותית
בשל סיפורו ונסיבות חיבורו, הניגון קשור בחוזקה לשואה בכלל ובפרט לגירוש ברכבות המשא. הוא הפך לסמל של אמונה ותקווה למרות הסבל, ולהמנון הרוחני של יהדות המשך לקיים את אמונתה גם בצל ההשמדה.