ספירות

ספירות

ספירות

ספירות הן מושג מרכזי בקבלה היהודית, המתייחס לעשר מדרגות או אמצעים דרכם האלוהות מתגלה ונמסרת לבריאה. הספירות מייצגות את מערכת הקשרים והשפעה ההדדית בין האלוהות לבריאה, ומשמשות כמודל לתיאור התהליך האלוהי של הבריאה, ההשתלשלות והניהול של העולמות העליונים והתחתונים.

רקע / היסטוריה

רעיון הספירות שורשיו בספרי הקבלה העתיקים, כמו "ספר הבהיר" ו"ספר יצירה", והוא מהווה את אחד העקרונות המרכזיים בהגות הקבלית. הפילוסופים והמקובלים הראשונים, כמו רבי עקיבא, רשב"י ורמב"ם, עיצבו את תפיסת הספירות והפיתוחים התיאולוגיים והפילוסופיים שלהם. בתקופת הקבלה המאוחרת, הספירות הפכו למודל מרכזי לתיאור התהליך האלוהי והמעשי של הבריאה והשתלשלותה.

תוכן עיקרי / משמעות

עשר הספירות מייצגות עשר מדרגות או אמצעים דרכם האלוהות מתגלה ונמסרת לבריאה. הן מחולקות לשלוש קבוצות עיקריות: ספירות עליונות (כתר, חכמה, בינה), ספירות אמצעיות (חסד, גבורה, תפארת) וספירות תחתונות (נצח, הוד, יסוד, מלכות). כל ספירה מייצגת תכונה, כוח או תהליך אלוהי מסוים, והקשרים ביניהן משקפים את מערכת היחסים המורכבת בין האלוהות לבריאה. הספירות מהוות את התשתית לתיאור התהליך האלוהי של הבריאה, ההשתלשלות וניהול העולמות.

השפעה / מורשת

תפיסת הספירות השפיעה עמוקות על ההגות הקבלית לאורך הדורות, והפכה למודל מרכזי לתיאור המבנה והמהלכים האלוהיים. הספירות משמשות כמפתח להבנה של מושגי יסוד בקבלה, כגון צמצום, השתלשלות, תיקון ועוד. הן משמשות גם כבסיס לפרקטיקות רוחניות וטכניקות מדיטטיביות המשחזרות את התהליכים האלוהיים. עד היום, תפיסת הספירות היא אחד הרעיונות המרכזיים והשפעתיים ביותר בתרבות היהודית והמסורת הקבלית.