הלכות יום כיפור
- הלכות יום כיפור** הן מערכת מחלקות ההלכה העוסקות בדיני יום הכיפורים, הכולל את חמשת האיסורים, מצוות התשובה ומשפטי עבודת יום הכיפורים.
רקע והיסטוריה
יום הכיפורים נקרא בתורה "שבת שבתון" (ויקרא ט"ז ל"א), והוא יום שנתקדש כיום סליחה ומחילה לכלל ישראל. במשך הדורות פיתחו חכמי ההלכה את דיני היום הזה למערכת מקיפה הכוללת דינים בתשובה, תפילה ותענית.
רבי יוסף קארו סידר בשולחן ערוך (אורח חיים סימנים תר"ח-תרכ"ג) את כלל דיני יום הכיפורים, בהתבסס על הגמרא במסכת יומא ופוסקי הראשונים. האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב הוסיף פרטי מנהגים וחידושי הלכה על פי תורת הבעל שם טוב.
משמעות רוחנית והלכתית
עיקר יום הכיפורים הוא התשובה, כמו שכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" (ויקרא ט"ז ל'). חכמי הקבלה מלמדים שביום זה נפתחים השערים העליונים, והנשמות יכולות להתעלות למעלות רוחניות גבוהות.
חמשת האיסורים - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה - מכוונים להפריד את האדם מעניני הגוף ולחבר אותו לקדושת הנשמה. כמו שאמרו חכמים: "אין אוכלים ואין שותים - נעשו כמלאכים" (ילקוט שמעוני ויקרא רמז תר"ח).
בית הכנסת מתמלא ביום זה בקדושה מיוחדת, והתפילות כולן נאמרות בניגון חגיגי ונכבד. תפילת נעילה, בסיום היום, מכונה "שעת הרצון" שבה הקב"ה קרוב במיוחד לעמו ישראל.
מקורות וציטוטים
רבי שניאור זלמן מלאדי כותב בשולחן ערוך הרב: "יום הכיפורים מכפר על עונות שבין אדם למקום בתשובה, ועל עונות שבין אדם לחברו אינו מכפר עד שירצה את חברו" (הל' יום הכיפורים ב').
ראו גם
מקורות
- ויקרא ט"ז ל', ל"א
- משנה ויומא פ"ח
- שולחן ערוך אורח חיים סימנים תר"ח-תרכ"ג
- שולחן ערוך הרב הלכות יום הכיפורים
- ילקוט שמעוני ויקרא רמז תר"ח