הלכות ט' באב
- הלכות ט' באב הן מערכת ההלכות הקובעות את דיני האבלות, הצום והמנהגים ביום תשעה באב, יום חורבן בית המקדש ויום צום קשה מכל צומות השנה.**
- רקע והיסטוריה
תשעה באב נקבע כיום צום קשה לזכר חורבן הבית הראשון והשני, ועליו נאמר "ויהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח', יט). רבותינו ז"ל תיקנו צום זה מתוקף "מה שראו בעיניהם" (מגילה ה' ב'), וקבעוהו כצום חמור מכל צומות השנה. בערב תשעה באב אוכלים סעודת המפסקת, ובה אין אוכלים שני תבשילין ולא בשר ויין, ונוהגים לאכול ביצה קשה וחתיכת לחם בפרוד ובאפר.
- משמעות רוחנית והלכתית
הלכות ט' באב מעמידות את העם היהודי במצב של אבלות אמיתית על חורבן הבית והשכינה שהלכה בגלות. הצום מתחיל מבערב ונמשך עד למחרת בערב, ובו אסור לאכול ולשתות כמו ביום הכיפורים. כמו כן אסור ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. קוראים מגילת איכה בנגינה מיוחדת של קינות, ואומרים קינות רבות שחיברו פייטני ישראל לדורותיהם.
בבית הכנסת יושבים על הקרקע או על כסאות נמוכים עד חצות היום, ומדליקים מעט נרות כסימן אבלות. האר"י ז"ל וחכמי הקבלה הוסיפו תיקונים רוחניים מיוחדים ליום זה, הרואים בו זמן מסוגל לתשובה ולתיקון רוחני עמוק.
>"זכור מה עשה לך עמלק" - גם חורבן הבית בא מחמת שנאת חינם, ותיקונו על ידי אהבת חינם" (הגר"א על מסכת אבות).
ראו גם
יום הכיפורים צום גדליה צום עשרה בטבת ימי ספירת העומר שלושת השבועות מגילת איכה קינות
מקורות
- תלמוד בבלי, מסכת תענית כ"ו ע"ב-כ"ט ע"א
- משנה ברורה, סימן תקנ"א-תקנ"ט
- שולחן עוך אורח חיים, סימן תקנ"א-תקנ"ט
- מגן אברהם שם
- פרי מגדים שם