בטחון
- בטחון הוא מידה רוחנית יסודית המבטאת אמונה שלמה ודבקות בהשגחה האלוקית, תוך הסתמכות מוחלטת על הבורא יתברך בכל עניני החיים.**
- רקע והיסטוריה
מושג הבטחון עומד בלב היהדות מימי האבות הקדושים. אברהם אבינו הציג את הדוגמה הראשונה לבטחון מוחלט כאשר יצא מארצו אל הארץ המובטחת בלא ידיעה מוקדמת של יעדו. במסורת הנביאים, מצאנו את הבטחון כנושא מרכזי בדברי נחמה ועידוד לעם ישראל בימי צרותיו.
החכמים הדגישו כי הבטחון אינו פטליזם או סבילות, אלא מצב רוחני פעיל הכולל השתדלות ראויה לצד הסתמכות מלאה על הבורא. הקבלה רואה בבטחון אחת ממידותיו של הקב"ה שהאדם נדרש להדמות אליה.
- משמעות רוחנית והלכתית
הבטחון מתחלק לשני מישורים עיקריים: בטחון רוחני ובטחון גשמי. הבטחון הרוחני נוגע לדבקות בהבורא ובטחון בהשגחתו הפרטית, ואילו הבטחון הגשמי מתייחס לענייני פרנסה, בריאות ושלום בית.
חז"ל קבעו כי "כל הבוטח בהקב"ה - לא יכלם" (תהלים כה, ג), והדגישו כי הבטחון מביא לשלווה נפשית ולדביקות באלוקים. בעל ה"חובות הלבבות" הקדיש שער שלם לענין הבטחון, וראה בו מעלה רוחנית הנלמדת ומתורגלת.
- מקורות וציטוטים
"בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען" (משלי ג, ה) - פסוק זה נחשב לפסוק היסוד של מידת הבטחון. הרמב"ן מפרש כי הבטחון הוא להאמין שהכל בידי שמים, ולפיכך אין לדאוג יתר על המידה.
במסכת סוטה (מח, ב) אמרו חז"ל: "כשם שאין הזרע צומח אלא במקום שיש בו מים, כך אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שנושא נפשו עליהם", ודרשו מכאן על חשיבות הבטחון בלימוד התורה.
ראו גם
אמונה השגחה פרטית דביקות חובות הלבבות מידות טובות תפילה
מקורות
- תהלים כה, ג
- משלי ג, ה
- מסכת סוטה מח, ב
- רבינו בחיי, חובות הלבבות, שער הבטחון
- רמב"ן על התורה
- ספר הזוהר