גן עדן
- גן עדן הוא המקום הרוחני העליון המיועד לנשמות הצדיקים לאחר עזיבתן את העולם הזה, כמתואר במקורות התורה והמסורת היהודית.**
- רקע והיסטוריה
גן עדן מוזכר לראשונה בתורה כמקום שבו שהו אדם הראשון וחוה לפני החטא (בראשית ב, ח). המסורת היהודית מבדילה בין שני מושגים: "גן עדן של מטה" - הגן הארצי שבו שהו אבותינו הראשונים, ו"גן עדן של מעלה" - העולם הבא המיועד לנשמות הצדיקים.
חכמי התלמוד תיארו את גן עדן כמקום של עונג רוחני מוחלט, כפי שנאמר במסכת ברכות (יז, א): "לעתיד לבוא אין לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
- משמעות רוחנית והלכתית
ספרי הקבלה והחסידות מסבירים כי גן עדן הוא מדרגה רוחנית עליונה שבה הנשמה זוכה להתקרב אל האור האלוהי. הזוהר הקדוש מתאר את גן עדן כמקום שבו נשמות הצדיקים לומדות תורה מפי השכינה עצמה.
הרמח"ל בספרו "דרך ה'" מבאר כי גן עדן הוא המטרה האמיתית של כל יהודי - להגיע לדרגה רוחנית גבוהה המאפשרת דבקות מלאה בבורא עולם. זהו השכר הנצחי על קיום המצוות והעבודה הרוחנית בעולם הזה.
הבעל שם טוב ותלמידיו הדגישו כי אפשר לטעום מטעם גן עדן כבר בעולם הזה, דרך התקשרות לצדיקים ולימוד תורה בדבקות.
ראו גם
עולם הבא גיהינום נשמה צדיקים זיכרון הצדיקים
מקורות
- תורה, בראשית ב, ח-ג, כד - תלמוד בבלי, מסכת ברכות יז, א - זוהר הקדוש, פרשת ויקרא - רמח"ל, "דרך ה'", חלק א פרק ג - שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות אבלות