ט"ו בשבט
- ט"ו בשבט
- ט"ו בשבט הוא חג ישראלי המציין את ראש השנה לאילנות, הנחגג בחמישה עשר בחודש שבט, והוא יום של התעוררות רוחנית וקשר מחודש עם פרי האדמה וברכותיה.**
- רקע והיסטוריה
ט"ו בשבט מוזכר במשנה כאחד מארבעת ראשי השנים: "בא' בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: בחמישה עשר בו" (משנה ראש השנה א, א). נפסק כבית הלל, ויום זה נקבע כראש השנה לאילנות לענייני הלכה, במיוחד לקביעת שנות מעשר ושמיטה של פירות האילן.
בימי האר"י הקדוש ותלמידיו בצפת התפתח המנהג לחגוג את היום בסעודה מיוחדת הכוללת פירות שונים, במיוחד פירות ארץ ישראל השבעה. מנהג זה התעצם במיוחד בין חסידי ספרד וקבלני צפת.
- משמעות רוחנית והלכתית
ט"ו בשבט מסמל את התחדשות הטבע ואת כוח החיים הגלום בבריאה. על פי הקבלה, יום זה הוא עת רצון מיוחדת לתיקון העולם דרך אכילת הפירות בכוונות קדושות. הזוהר מלמד שהפירות מכילים ניצוצות קדושה הממתינים לעליית האדם הצדיק.
בספר "פרי עץ חיים" לרבי חיים ויטאל מובא ממורו האר"י: "ט"ו בשבט הוא יום שגר הדין מתעורר בעולם העליון להחיות כל הנפש אשר בצמחי הארץ". מכאן נהגו לברך ברכות רבות על פירות שונים ולהתבונן בחכמת הבורא בבריאת העולם הצומח.
הרמ"א פוסק (אורח חיים תקל"א) שיש להרבות במאכלי פירות בט"ו בשבט, ונוהגים שלא לומר תחנון ביום זה מחמת קדושתו המיוחדת.
- מקורות וציטוטים
בעל ה"בני יששכר" כותב: "יום ט"ו בשבט הוא יום התעוררות הטבע מתרדמתו, ובו נפתחים שערי הברכה העליונה לכל צמח ועשב". המהר"ל מפראג מוסיף כי החג מזכיר לנו את הקשר העמוק בין ישראל לאדמתם הקדושה.
ראו גם
ראש השנה ברכות הנהנין פירות ארץ ישראל שמיטה ויובל קבלת שבת בצפת
מקורות
- משנה, מסכת ראש השנה, פרק א, משנה א
- תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יד ע"א
- שלחן עורך, אורח חיים, סימן תקל"א
- פרי עץ חיים, שער החג והזמן
- בני יששכר, מאמרי חודש שבט