ט"ו באב
- ט"ו באב הוא יום שמחה ומועד של ישראל, הנחשב לאחד הימים הטובים ביותר בשנה העברית.**
- רקע והיסטוריה
ט"ו באב זוכה להכרה כיום שמחה מיוחד במסורת ישראל מאז ימי המקדש. המשנה במסכת תענית (פרק ד, משנה ח) מעידה כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים", ומתארת כיצד "בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו".
התלמוד הבבלי (תענית לא ע"א) מונה שישה אירועים היסטוריים שהתרחשו בט"ו באב: הפסקת מיתת דור המדבר, היתר נישואין בין השבטים, היתר עלייה למלך בנימין לקהל ה', ביטול הפסקת עצים למזבח, נתינת קבורה להרוגי ביתר, וביטול משמרות הדרך בימי יאשיהו המלך.
- משמעות רוחנית והלכתית
ט"ו באב נושא משמעות עמוקה בחסידות ובקבלה. הוא מסמל את תחילת הרחמים וההתעוררות של האור האלוהי לקראת חודש אלול. זהו יום של תיקון והשלמה, בו מתבטלות מחיצות ומכשולים הפרידו בין ישראל לאביהם שבשמים.
במסורת החסידית, ט"ו באב מקביל ליום הכיפורים - אם יום הכיפורים הוא יום התשובה העליונה בחומר, הרי ט"ו באב הוא יום התשובה העליונה בשמחה ובאהבה. כפי שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין: "ט"ו באב הוא כמו יום הכיפורים, אלא שזה בדרך שמחה וזה בדרך צער".
ברבים מקהילות ישראל נוהגים להרבות בלימוד תורה ובתפילה ביום זה, ויש הנוהגים לומר תחנון קל יותר או לבטלו לגמרי מחמת קדושת היום.
ראו גם
מקורות
- משנה תענית פרק ד משנה ח
- תלמוד בבלי תענית לא ע"א
- רמב"ם הלכות תענית פרק ה
- שולחן עדוך אורח חיים סימן תקנא
- רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק ט"ו באב