הראב"ד
- הראב"ד (אברהם בן דוד) היה מגדולי הראשונים בפרובנס, נודע בעיקר בהשגותיו החדות על הרמב"ם ובפירושיו להלכה ולקבלה.**
- רקע והיסטוריה
הראב"ד מפושקיירה (רבי אברהם בן דוד, ח' ק"ה - ח' ק"ס, 1125-1198) היה ממנהיגי התורה בפרובנס וממייסדי בית מדרשה החשוב באותו מקום. הוא נמנה עם גדולי הראשונים שחיו במאה השתים עשרה. הראב"ד נישא לבתו של הרא"ב"ד הזקן (רבי אברהם בן יצחק בית דין) והוריש את מעמדו התורני לבנו הרמ"ה ולנכדו הרשב"א.
הראב"ד ידוע במיוחד בזכות "השגות הראב"ד על הרי"ף והרמב"ם", בהן הוא מציג ביקורת הלכתית חדה ומקצועית על פסקיהם. השגותיו על משנה תורה הן בעלות חשיבות יסודית בהבנת ההלכה, והן נלמדות באופן רצוף בבתי המדרש לצד דברי הרמב"ם.
- משמעות רוחנית והלכתית
הראב"ד בולט כבעל מסורת קבלית עמוקה לצד גדלותו ההלכתית. רבי עזריאל מגרונה כתב עליו בספר "פירוש עשר ספירות": "הראב"ד קיבל קבלה מפי הנביא אליהו זכור לטוב". מסורת זו מעמידה אותו כאחד מחוליות השרשרת שבין התלמוד לבין התפתחות תורת הקבלה.
בעבודתו ההלכתית התמחה הראב"ד בניתוח מדוקדק של המקורות התלמודיים, תוך הבחנה מדויקת בין דינים שונים ופיתוח כללים הלכתיים. כפי שכתב בהשגותיו: "כך דרכי מקובלת בבית המדרש - לברר הדבר מעיקרו". גישתו המקצועית הפכה אותו לרב מקובל ונערץ בקהילות ישראל.
עבודתו הקבלית כללה פירושים לספר יצירה ומסכת אבות, וכן ספרים בתחום ההלכה כמו "תמים דעים" ו"השגות על בעל המאור".
ראו גם
הרמב"ם הרי"ף הרמ"ה ראשונים תורת הקבלה פרובנס
מקורות
- תלמוד בבלי ומפרשיו
- שו"ת הראב"ד
- ספר פירוש עשר ספירות - רבי עזריאל מגרונא
- שלשלת הקבלה - רבי גדליה בן יחיא