חג השבועות
- חג השבועות
- חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, הנחגג ביום ו' בסיוון, חמישים יום לאחר פסח, ומכונה גם "זמן מתן תורתנו" ו"עצרת".**
- רקע והיסטוריה
השם "שבועות" נגזר מספירת שבעה שבועות תמימים מהבאת העומר בפסח ועד חג זה, כמו שנאמר: "ושבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כג, טו-טז). החג נקרא גם "חג הקציר" ו"יום הבכורים" בזכות הבאת שתי הלחם מחדש לבית המקדש.
בחסידות מובא שחג השבועות הוא השלמת תהליך יציאת מצרים. אם פסח הוא חירות הגוף מעבדות פרעה, הרי שבועות הוא חירות הנשמה במתן תורה בהר סיני. כמו שאמרו חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו, ב).
- משמעות רוחנית והלכתית
החג מציין את מתן תורה בהר סיני, האירוע המכונן של עם ישראל. בעל הטורים מסביר שהקשר בין ספירת העומר לחג השבועות מלמד שאין די בחירות מעבדות - יש להתכונן ברוחניות גבוהה לקבלת התורה. הבעש"ט מבאר שכל יום של ספירת העומר הוא תיקון מדרגה אחרת בנפש, להכינה לקבלת אור התורה.
מנהגים מיוחדים בחג כוללים אכילת מאכלי חלב, קריאת מגילת רות, ועיטור בתי הכנסת בירק וברי ריח. המקובלים מדגישים שבליל שבועות נמשך אור עליון מיוחד, ולכן נהגו ללמוד כל הלילה ("תיקון ליל שבועות").
הרמח"ל כותב ש"זמן מתן תורתנו" מתחדש בכל שנה, וזוכים לקבל שפע חדש של בינה והשכלה בתורה.
ראו גם
ספירת העומר מתן תורה שלושת הרגלים מגילת רות תיקון ליל שבועות
מקורות
- שמות יט-כ
- ויקרא כג, טו-כא
- תלמוד בבלי, פסחים סח ע"ב
- שולחן ערוך, אורח חיים תצד
- פרי עץ חיים, שער חג השבועות
- בעל שם טוב על התורה, פרשת יתרו