חסידים
- חסידים** הם בני תנועה רוחנית-דתית שקמה במזרח אירופה במאה השמונה-עשרה, המבוססת על חידוש דרכי העבודה הרוחנית וההתקרבות לבורא יתברך.
רקע והיסטוריה
תנועת החסידות נוסדה על ידי הבעל שם טוב (רבי ישראל בן אליעזר, תק"ח-תק"כ) בפודוליה. הבעש"ט הביא לעולם תורה חדשה המדגישה את עבודת השם בשמחה, בפשטות ובאהבה. לאחר פטירתו המשיכו תלמידיו הקדושים - הן המגיד ממזריטש, הן רבי פנחס מקוריץ, הן האדמו"ר הזקן מליאדי ואחרים - לפתח ולהעמיק את תורתו הקדושה.
החסידות התפשטה במהירות ברחבי מזרח אירופה ונוצרו חצרות חסידיות רבות, כל אחת עם מנהגיה ודרכי עבודתה המיוחדות: גור, בעלזא, ויז'ניץ, סאטמר, חב"ד ועשרות רבות אחרות.
משמעות רוחנית והלכתית
החסידות מדגישה כי עיקר העבודה הוא "עבודה בגשמיות" - לעבוד את השם יתברך בכל פעולה ופעולה, גם הפשוטות שבחיי יום-יום. כדברי הבעש"ט הקדוש: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו) - אפילו בעת האכילה והשתייה יכול האדם לעבוד את בוראו.
התנועה החסידית הביאה חידושים רבים: הדגשת השמחה בעבודת השם, התקרבות לצדיק (הרבי), תפילה בכוונות עמוקות, ניגון וריקוד כדרכי עבודה, והמקבלה בחסידות חב"ד. החסידים רואים ברבי שלהם מנהיג רוחני ופיזי, ש"בכל עת שישראל צריכים לו - הוא נמצא להם".
מקורות וציטוטים
בתלמוד (מסכת יומא לח, ב): "איזהו חסיד? המתחסד עם קונו". הזוהר הקדוש מדבר על "חסידי עליון" ועל הדרגות הרמות של החסידות. ספרי החסידות, כגון "תולדות יעקב יוסף", "מאור עינים", ו"תניא", מרחיבים את תורת החסידות והסבירו כיצד להגיע למדרגות אלו.
ראו גם
בעל שם טוב מגיד ממזריטש אדמו"ר צדיק (חסידות) חצרות חסידיות ספרי חסידות
מקורות
- תלמוד בבלי, מסכת יומא
- זוהר הקדוש
- תולדות יעקב יוסף, רבי יעקב יוסף מפולנאה
- תניא, אדמו"ר הזקן מליאדי
- שיחות קודש, רבי שלום דובער מליאדי