קדושת לוי
קדושת לוי הוא אחד מספרי היסוד של החסידות, שחיבר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (תק"ם-תק"ע, 1740-1810), המכונה "הסניגור של ישראל". הספר כולל דרשות ומאמרי חסידות על פרשיות השבוע, המועדים, ופרקי אבות, והוא נחשב לאחד הספרים החסידיים המפורסמים והנפוצים ביותר.
על המחבר
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה מתלמידיו הבכירים של המגיד ממזריטש, ונחשב לאחד ממנהיגי החסידות הבולטים בדור השלישי של תנועת החסידות. הוא כיהן כרב ואדמו"ר בעיירות זעליכוב, פינסק וריטשיצה, ולבסוף התיישב בברדיצ'ב שם כיהן כארבעים שנה עד יום פטירתו.
רבי לוי יצחק נודע באהבתו הגדולה לעם ישראל ובסנגוריה שלו על בני ישראל לפני הקב"ה. הוא נהג "לדון" עם ה' ולתבוע את גאולת ישראל. נקרא "דער הייליגער ברדיטשבר" (רבי לוי יצחק הקדוש מברדיצ'ב) בפי ההמון, והיה למופת של אהבת ישראל הבלתי מסויגת.
תוכן הספר
הספר "קדושת לוי" מחולק לחמישה שערים מרכזיים:
חלק א' - על פרשיות השבוע: מאמרים ודרשות חסידיות על פרשות התורה, המבארים את הפשט בדרך החסידות ומעמיקים בענייני עבודת ה'. חלק זה יצא לאור רק לאחר פטירתו של רבי לוי יצחק.
חלק ב' - קדושות: מאמרי חסידות על הימים הטובים והמועדים, בעיקר על חנוכה ופורים. מאמרים אלו, שמכונים "קדושות", היוו את עיקר החיבור שהדפיס רבי לוי יצחק בחייו.
חלק ג' - ארבע קדושות: ביאור המצוות הנוהגות בפורים בארבעה פרקים ("ארבע קדושות") - מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, וסעודת פורים.
חלק ד' - חידושי אגדות: פירושים לאגדות התלמוד, בעיקר לאגדות "דסבי דבי אתונא" (שבעים זקני בית אתונו), המבוארים על פי הסוד והחסידות.
חלק ה' - על פרקי אבות: פירושים ומאמרים על מסכת אבות, שנדפסו לראשונה בנפרד בשנת תרכ"ב (1862) על פי כתב יד שהיה בידי תלמידיו.
תורתו וגישתו החסידית
תורת רבי לוי יצחק בספר "קדושת לוי" מתאפיינת בכמה עקרונות מרכזיים:
אהבת ישראל: הספר מלא בדרשות המדגישות את מעלת עם ישראל, את חיבת ה' אליהם, ואת הצורך לדון אותם לכף זכות. רבי לוי יצחק מוצא זכויות לעם ישראל אפילו במעשים שנראים פסולים לכאורה, ומסביר כיצד גם בהם יש מעלה רוחנית.
דביקות וקרבת ה': הספר מדגיש את הצורך בדבקות בה' בכל עת ובכל מצב. רבי לוי יצחק מלמד שכל מעשה גשמי יכול להיות אמצעי לקרבת אלוקים, וכי על האדם לחפש את האלוקות בכל דבר.
שמחה בעבודת ה': הדגשה על חשיבות השמחה בקיום המצוות ובעבודת ה'. רבי לוי יצחק רואה בשמחה ערך רוחני עליון, וכלי חשוב בעבודת הבורא.
אמונה פשוטה: הספר מדגיש את ערך האמונה התמימה והפשוטה של עם ישראל, שלעיתים עולה על התורה והחכמה.
קדושת העם: רבי לוי יצחק רואה קדושה פנימית בכל יהודי, גם אם היא טמונה ואינה נראית לעין. הוא מלמד שעל כל אדם לגלות את הקדושה הפנימית שבו.
מהדורות והדפסות
הספר "קדושת לוי" נדפס לראשונה במהלך חיי המחבר, כאשר רבי לוי יצחק עצמו הדפיס בשנת תקנ"ח (1798) בסלוויטא את החלק הראשון של הספר, העוסק בענייני חנוכה ופורים, וכן בחידושי אגדות דסבי דבי אתונא.
הדפסה שנייה יצאה לאור בברדיצ'וב בשנת תקע"א (1811), כשנה לאחר פטירת רבי לוי יצחק, על ידי בנו רבי דוב בער זצ"ל, בהוצאתו של ר' שמואל המדפיס. זו הייתה הפעם הראשונה בה נדפס הספר במלואו כפי שהוא מוכר כיום, כולל המאמרים על פרשיות השבוע.
בשנת תרכ"ב (1862) יצאו לאור דברי תורתו של רבי לוי יצחק על פרקי אבות, על פי כתב יד שהיה בביתו של רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ (המגיד מקוז'ניץ), מתלמידיו של רבי לוי יצחק. הספר יצא בלבוב על ידי רבי משה כהן, נכדו של המגיד מקוזניץ, בשם "קדושת לוי על פרקי אבות".
מאז ועד היום יצאו מהדורות רבות של הספר, ביניהן:
- מהדורות רגילות בדפוס ישן וחדש
- מהדורות מנוקדות להקלה על הקורא
- מהדורות מבוארות עם פירושים והערות ("קדושת לוי המבואר", "קדושת לוי המפואר")
- מהדורות עם מפתחות נושאים
- תרגומים לאנגלית ולשפות נוספות
בשנת תש"ס (2000) התגלו כתבי יד נוספים של חידושי רבי לוי יצחק על הש"ס, שנכתבו על ידי תלמידיו (כ-200 עמודים), ודוגמאות מהם פורסמו בשנת תשס"ב (2002).
השפעת הספר
"קדושת לוי" השפיע השפעה עמוקה על החסידות ועל המחשבה היהודית בכלל:
פופולריות בחסידות: הספר נודע בכל זרמי החסידות, והוא נלמד בכל חצרות האדמו"רים. רבים מהמנהיגים החסידיים המליצו על לימוד הספר באופן קבוע.
השפעה על ספרות החסידות: רעיונותיו של רבי לוי יצחק, במיוחד בנושאי אהבת ישראל ושמחה, השפיעו על דורות של מחברים חסידיים.
מופת של אהבת ישראל: הספר הפך למקור השראה למחנכים ומנהיגים רוחניים בכל הדורות, והוא מצוטט תכופות בשיחות, דרשות וספרים.
מעבר לגבולות החסידות: השפעת הספר חרגה מעבר לחוגי החסידות, והוא שימש השראה ליוצרים בספרות, בפילוסופיה ובמוזיקה. דמותו של רבי לוי יצחק ותורתו הפכו לסמל של אהבת ישראל והאמונה היהודית.
בתפילה ובפיוט: ניגוניו ותפילותיו של רבי לוי יצחק, שחלקם מופיעים בספר או מוזכרים בו, הפכו לחלק מהמסורת החסידית והיהודית, כמו "דו דו ירעלעך" (אתה, אתה בורא העולם).