מהר"ש

מהר"ש

• • מהר"ש** - ראשי תיבות למורנו הרב רבי שמואל שניאור זלמן מליאדי (תקצ"ב-תרמ"ו, 1832-1882), המכונה האדמו"ר הרביעי של חב"ד, היה אחד מגדולי האדמו"רים בשושלת חב"ד-ליובאוויטש. במשך כ"ז שנות חייו הותיר רושם עמוק על חסידות חב"ד ועל העולם התורני בכללו, והמשיך את המסורת של בית חב"ד בהעמקת תורת החסידות והפצתה לרבים.

תולדות חיים

רבי שמואל נולד בי"ח אלול תקצ"ב (1832) בליאדי, עיר המקודשת לחסידות חב"ד, לאביו הרש"ב זצ"ל (האדמו"ר השלישי) ולאמו הרבנית חיה מושקא ע"ה. היותו נכדו של האדמו"ר האמצעי ונין לבעל התניא הקדוש, מייסד שושלת חב"ד, חינכו אותו מגיל רך לעולמה של תורת החסידות.

זכה לחינוך מיוחד מאת אביו הרש"ב, שטיפחו בדרכי החסידות והקבלה. כבר בילדותו התבלט בחריפותו ובהבנתו העמוקה של תורת החסידות, והיה ידוע כילד מופלא שמעוררי פליאה בין חכמי הדור. רבותיו הראשיים היו אביו הרש"ב ואת סבו האדמו"ר האמצעי, אשר מהם ספג את יסודות תורת חב"ד.

דרכו בעבודת ה'

המהר"ש זי"ע נתמנה לאדמו"ר בגיל צעיר יחסית, וביסס את הנהגתו על שלושת היסודות המרכזיים של חב"ד: חכמה, בינה ודעת. דרכו בעבודת ה' התאפיינה בעמקות רבה בלימוד החסידות, בדגש על העבודה הפנימית של האדם, ובהקפדה יתרה על קיום המצוות ברמה הגבוהה ביותר.

היה ידוע בפרישותו ובקדושתו המיוחדת. חסידיו מעידים כי תפילתו הייתה בהתלהבות עצומה ובכוונות עמוקות, והיה שקוע בעבודת הבורא ימים ולילות. דגל בעבודה דרך השכל והלב כאחת, כדרכם של אבותיו הקדושים, והדגיש את החשיבות שבהבנה עמוקה של מהות החסידות.

ספריו ותורתו

תורתו של המהר"ש נאספה בעיקר בספר "דברי שמואל" ובקונטרסים שונים שחיבר. מאמריו מתאפיינים בעמקות רבה ובבהירות הסברה, והם מהווים המשך טבעי לתורת אבותיו הקדושים. הוא העמיק במיוחד בענייני עבודת האדם את בוראו, ובדרכי התיקון הרוחני.

במאמריו הוא מפתח את מושגי היסוד של תורת החסידות, כגון ביטול היש, עבודה בעכירות, והמשכת האלוהות לעולמות התחתונים. תורתו מאפיינת בהירות רבה בביאור המושגים הקשים של תורת הקבלה והחסידות, והפיכתם לנגישים גם לבעלי נפש פשוטה.

מופתים וסיפורים

הספרות החסידית מעידה על מופתים רבים שעשה המהר"ש במשך שנות הנהגתו. חסידים מספרים על כוח התפילה המיוחד שהיה לו, ועל יכולתו לפתור בעיות רוחניות וגשמיות של המתייעצים עמו. היה ידוע בחדות הבנתו בענייני נפש האדם, ובכוחו להדריך כל אדם על פי רמתו הרוחנית הייחודית.

ידוע הסיפור על תפילתו במוצאי יום הכיפורים, שהייתה ארוכה כל כך עד שהחסידים המתינו לו שעות רבות. כאשר יצא סוף סוף מבית הכנסת, פניו היו זוהרים כמלאך, והחסידים הבינו שזכו לחזות בקדושה מיוחדת.

השפעתו ומורשתו

למרות שנות חייו הקצרות יחסית, השפיע המהר"ש השפעה עצומה על חסידות חב"ד ועל העולם התורני בכלל. הוא חיזק ופיתח את מוסדות הלמוד והחינוך בחצר חב"ד, ותרם רבות להפצת תורת החסידות בקרב עמי הארצות.

תלמידיו וחסידיו המשיכו את דרכו והפיצו את תורתו למרחקים. הקים סביבו חצר גדולה של תלמידי חכמים וחסידים, שהמשיכו את מסורתו הקדושה. השושלת הקדושה של חב"ד המשיכה אחריו, כאשר בנו הרש"ב נטל את מקומו כאדמו"ר החמישי.

יום ההילולא

המהר"ש זי"ע נפטר בו' בכסלו תרמ"ו (1882), ויום זה נהפך ליום הילולא הנחגג בחצרות חב"ד ברחבי העולם. המנהג לחגוג את יום ההילולא כולל לימוד מתורתו, עיון במאמרי חסידות שחיבר, ואמירת תהלים לעילוי נשמתו הקדושה. חסידי חב"ד מקפידים ליסע לציונו ולהתפלל שם, כדרכם של חסידים בכל הדורות.

מורשתו הרוחנית של המהר"ש ממשיכה להאיר את דרכם של אלפי חסידים ולומדי תורה, והוא נחשב לאחד מגדולי המנהיגים הרוחניים של יהדות רוסיה ופולין במאה ה-19.