הריי"צ

הריי"צ

• • הריי"צ** (בראשי תיבות של רבי יוסף יצחק) הוא האדמו"ר **רבי יוסף יצחק שניאורסון** זצוק"ל, השישי מאדמו"רי חב"ד ליובאוויטש, שחי בשנים תרמ"ב-תש"י (1880-1950). היה מגדולי צדיקי הדור, מנהיג חסידות חב"ד בתקופה סוערת של רדיפות דתיות, מלחמות עולם ושואה, וזכה להיות נקרא "האדמו"ר המסירות נפש" על שמירתו הנחושה על היהדות ברוסיה הסובייטית.

תולדות חיים

נולד בכ"ב שבט תרמ"ב (1880) בעיר לובאוויטש שברוסיא, לאביו האדמו"ר **הריי"א** (רבי יהודה ארי ליב) זי"ע מליובאוויטש, חמישי מאדמו"רי השושלת. מצעירותו התבלט כילד מוכשר במיוחד, והאדמו"ר אביו החל להכין אותו להנהגת החסידות מגיל רך. למד את עומק תורת החסידות ואת דרכי ההנהגה על ידי אביו זצ"ל, ומגיל צעיר נטל חלק פעיל בהנהלת תנועת חב"ד.

בשנת תרס"ג (1903) נשא לאישה את הרבנית נחמה דינה, בת הרב אברהם שניאור זלמן מרייז'ה, וזכה לבנות משפחה בקודש. מילדותו הוכשר לרשת את מקום אביו, ובשנת תר"פ (1920), לאחר פטירת האדמו"ר הריי"א, קיבל עליו את עול הנהגת חסידות חב"ד בתקופה מהקשות שעברו על היהדות ברוסיא.

דרכו בעבודת ה'

הריי"צ זצ"ל המשיך את דרכם של רבותיו הקדושים בהפצת תורת החסידות, אך הוסיף עליה ממד מיוחד של **מסירות נפש פשוטה** למען שמירת המצוות ופריחת החינוך היהודי. במשך עשרים שנה נלחם נגד השלטון הקומוניסטי ברוסיא על זכות קיום החינוך הדתי, הקמת מקוואות, שמירת שבת ועוד מצוות יסוד.

עיקר דרכו התבטאה בשלושה עקרונות מרכזיים: **תורה** - הנחלת התורה והחסידות לדור הצעיר, **עבודה** - עבודת הלב בתפילה ובחזרה בתשובה, ו**גמילות חסדים** - עזרה רוחנית וגשמית לכלל ישראל. חידש דרכים רבות בהפצת החסידות, כולל כתיבת איגרות קודש רבות, הקמת רשת שלוחים נרחבת, ויסוד מוסדות חינוך יהודיים ברחבי העולם.

ספריו ותורתו

הריי"צ זצ"ל הניח אחריו אוצר תורני עצום הכולל מאות **מאמרי חסידות**, **איגרות קודש**, **סיפורי צדיקים** ו**זכרונות**. חיבוריו העיקריים כוללים את הסדרה "לקוטי דיבורים", "איגרות קודש", "סיפור חסיד" ועוד רבים.

בתורתו הדגיש במיוחד את ערך **הפשטות והתמימות** בעבודת ה', את חיבת הצדיק לכל יהודי ללא יוחסין, ואת הצורך להמשיך את שליחותם של האבות הקדושים גם בתנאים הקשים ביותר. כמו כן פיתח את מושג **השליחות** - יציאת החסידים לכל העולם כדי להפיץ אהבת התורה ויראת שמים.

מסירות נפש וכלא

בשנת תרפ"ז (1927) נעצר על ידי הג'י.פי.או (המשטרה החשאית הסובייטית) בעוון פעילותו למען יהדות רוסיא. במשך שלושה שבועות ישב בכלא בלנינגרד (פטרבורג), שם עבר עינויים קשים ולחצים להפסיק את פעילותו הדתית. העמידתו הנחושה והסרובו להיכנע ללחצים זכו להכרה בינלאומית, ולבסוף זכה לשחרור ולגלות מחוץ לרוסיא.

תקופת המאסר הפכה לאחד מסמלי המסירות נפש של חסידות חב"ד, והריי"צ זכה לכינוי **"האדמו"ר המסירות נפש"**. לאחר שחרורו המשיך בפעילותו במרץ גדול יותר, תוך כדי הקמת רשת חינוך יהודית מחתרתית ברוסיא ובמדינות נוספות.

גלות וגאולה

לאחר שחרורו עבר הריי"צ לריגה שבלטביא, ומשם לוורשה שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לארצות הברית, שם המשיך את פעילותו למען כלל ישראל במרץ מיוחד. בברוקלין, ניו יורק, הקים את **מרכז העולמי של חב"ד**, כולל ישיבות, בתי ספר למינהן, ומוסדות הפצה רחבי היקף.

בתקופת מלחמת העולם השנייה פעל במסירות עילאית להצלת יהדות אירופה, ולאחר המלחמה הקים מערכות החינוך והקירוב שיסדו את הבסיס לפעילות חב"ד הנרחבת בעולם כולו. הדגיש ללא הרף את הצורך **"להציל מה שניתן להציל"** מהחורבן הרוחני והגשמי שפקד את העם היהודי.

השפעתו ומורשתו

הריי"צ זי"ע הקים דור שלם של **שלוחים** ופעילי הפצת התורה והחסידות ברחבי העולם. תלמידיו המשיכו את דרכו בהקמת מוסדות חב"ד במקומות הרחוקים ביותר, ובפיתוח דרכי הקירוב והחזרה בתשובה החדשניות שיסד.

לפני פטירתו מינה את חתנו האדמו"ר **מנחם מענדל שניאורסון** (הרבי מליובאוויטש) לרש השליחות אחריו, מה שקבע את המשכיות השושלת. השפעתו הרוחנית של הריי"צ ניכרת עד היום בפעילות חב"ד העולמית ובמאות אלפי בעלי תשובה שחזרו לאמונה בזכות מורשתו.

יום ההילולא

הריי"צ זי"ע נפטר בי' שבט תש"י (1950) בברוקלין, ניו יורק, ונקבר בבית הקברות "מונטפיורי" בקווינס. יום פטירתו, **י' שבט**, נחגג מדי שנה בקרב חסידי חב"ד כיום הילולא, ובו נערכים כינוסים, לימוד תורתו וחידוש הקבלות טובות בעבודת ה'. יום זה מהווה נקודת השראה מיוחדת למחויבות למסירות נפש למען התורה והמצוות.