הלכות צניעות
- הלכות צניעות הן מערכת ההלכות הקובעות את דרכי ההתנהגות, הלבוש והמידות המתאימות ליהודי, במיוחד באשר לקדושת הגוף ושמירת המידות הטובות.**
רקע והיסטוריה[עריכה]
מושג הצניעות נובע מעצם טבעה של האמונה היהודית הרואה באדם נברא בצלם אלוהים. כבר בתורה נאמר "והצנע לכת עם אלוהיך" (מיכה ו, ח), המלמד על חיי הקדושה והפרישות מן הגסות. חז"ל פיתחו מערכת הלכות מקיפה המבוססת על פסוקי התורה והמסורת, כגון הציווי "לא יהיה כלי גבר על אשה" (דברים כב, ה).
משמעות רוחנית והלכתית[עריכה]
הצניעות איננה רק עניין של מראה חיצוני, אלא אורח חיים שלם המשקף את קדושת האדם. כפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות, המידות הטובות כוללות פרישות מן התאווה ושמירה על כבוד הבריות. בחסידות מבוארת הצניעות כביטוי של "הסתר האור" - כמו שה' מסתתר בעולם, כך האדם צריך להסתיר את קדושתו.
ההלכות כוללות דיני לבוש, התנהגות בציבור, הפרדה בין המינים, ושמירת הנפש והגוף מפני טומאה רוחנית. כמו שכתב הזוהר הקדוש: "כל זימנא דבר נש נטיר גופיה, שכינתא שריא עליה" - בכל זמן שהאדם שומר על גופו, השכינה שורה עליו.
הלכות הצניעות מבוססות על עקרונות הקבלה הרואים בגוף האדם כלי קדוש המחייב שמירה והגנה מפני כל דבר העלול לפגוע בקדושתו.
ראו גם[עריכה]
מקורות[עריכה]
- תורה: דברים כב, ה; מיכה ו, ח
- תלמוד: ברכות כד, א; שבת נז, ב
- רמב"ם: הלכות דעות פרק ב
- זוהר: פרשת בראשית, דף מב עמוד א
- שולחן ערוך: אבן העזר חלק כא