גיהנום
- גֵּיהִנֹּם הוא מקום הטיהור והדין שלאחר המוות, שבו נידונות הנשמות על מעשיהן בעולם הזה לפי מידת הדין הקדושה.**
- רקע והיסטוריה
שם "גיהנום" נגזר מ"גֵּי בֶן הִנֹּם" - עמק בן הנום שהיה סמוך לירושלים, מקום שבו עבדו עובדי האלילים את מולך והקריבו להם קורבנות. התלמוד מלמד שמקום זה נקרא על שם המלך יאשיהו שטימא אותו, ומכאן נגזר השם למקום הדין באחרית הימים.
חכמינו ז"ל למדו על קיומו של גיהנום ממקורות רבים בתנ"ך, כמו בדניאל (יב, ב): "ואלה לחרפות לדראון עולם", ובישעיהו (סו, כד) על "הפושעים בי".
- משמעות רוחנית והלכתית
הגיהנום אינו מקום עינוי נצחי, אלא בית מדרש של מעלה לטיהור הנשמה. הזוהר הקדוש מלמד שהנשמה עוברת שם תהליך של תיקון והכנה לעלייה למדרגות הגן עדן. רוב הנשמות אינן נשארות בגיהנום יותר מ-12 חודשים, זמן המספיق לטיהור מלא.
הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ח) מביא את עיקרי האמונה בגיהנום כחלק מהאמונה בעולם הבא. ספרי המוסר והקבלה מדגישים שתכלית גיהנום היא לא עונש גרידא, אלא תיקון הנשמה להכניסה לאור העליון.
- מקורות וציטוטים
הגמרא בעירובין (יט, א) מביאה: "גיהנום אין לו שיעור", ומבארת שעומקו רב עד אין סוף. בתלמוד ברכות (כח, ב) נאמר: "יום אחד בגיהנום קשה משנים עשר חודש", מה שמדגיש את חומרת התיקון הנדרש שם.
הזוהר הקדוש (ח"א קכג, ב) מתאר: "גיהנום תתאה דקיימא לאתדכאה נשמתין", והיינו שגיהנום התחתון קיים לטיהור הנשמות. רבינו בחיי במשנה תורה כותב שגיהנום הוא "כור הבורא לזכך הכסף", דהיינו מקום זיכוך הנשמות.
ראו גם[עריכה]
עולם הבא גן עדן יום הדין תחיית המתים נשמה שכר ועונש
מקורות[עריכה]
- תלמוד בבלי, מסכת עירובין יט, א
- תלמוד בבלي, מסכת ברכות כח, ב
- רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה פרק ח
- זוהר הקדוש, חלק א קכג, ב
- רבינו בחיי, משנה תורה