הבעל שם טוב

הבעל שם טוב

1. הבעל שם טוב

• • רבי ישראל בן אליעזר זצוק"ל**, הידוע בכינויו **הבעל שם טוב** או בראשי התיבות **הבעש"ט** (ת"ס-תק"ב, 1698-1760), הוא מייסד תנועת החסידות והמחולל את המהפכה הרוחנית הגדולה ביותר שידע עם ישראל במאות האחרונות. נחשב לאחד מגדולי הצדיקים בתולדות ישראל, והוא זה ששינה את פני העולם היהודי בדגשו על עבודת ה' בשמחה, בהתלהבות ובדבקות.

תולדות חיים

נולד בשנת ת"ס (1698) בעיירה אוקופה שבמחוז פודוליה באוקראינה, לאביו רבי אליעזר ואמו רחל. על פי המסורת החסידית, היה אליעזר איש זקן וחסיד גדול שנפטר כשישראל היה בן חמש שנים. במות אביו, הפקיד אותו לידי הקהילה, שהעמידה עליו מלמד ודאגה לחינוכו.

כבר מילדותו בלט הנער ישראל בזיקתו המיוחדת לטבע ולבריאה, ובחיפושיו הנלהבים אחר דרכי עבודת ה'. על פי המסורת, נהג לברוח מבית המדרש ולשהות ביערות ובטבע, שם התבודד והתעמק בעבודת ה' בדרך מיוחדת. התנהגות זו עוררה אי-הבנה בקרב המלמדים והקהילה, שלא הבינו את עומק נפשו ואת הדרך הרוחנית המיוחדת שהיה הולך בה.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם האחת מנשות הקהילה. נישואיו הראשונים לא הצליחו, ולאחר מות אשתו הראשונה נשא את חנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקוטובר, שהיה תלמיד חכם נודע. בתחילה התנגד רבי אברהם גרשון לשידוך זה, מאחר שישראל נראה בעיניו כאדם פשוט, אך לאחר שהכיר את גדלותו הרוחנית, הפך להיות ממקורבי תלמידיו.

דרכו בעבודת ה'

הבעש"ט זצ"ל חולל מהפכה בעבודת ה' ובהשקפת העולם היהודית. מול יהדות של אליטיזם תורני ומוגבלות לבעלי השכלה, הציג דרך חדשה הפתוחה לכל יהודי, עשיר ועני, חכם ופשוט. עיקרי תורתו כללו:

• • עבודה בגשמיות**: לעומת הדרך המקובלת שראתה בעולם הגשמי מכשול בפני עבודת ה', לימד הבעש"ט שאפשר ואף רצוי לעבוד את השם יתברך דרך הענינים הגשמיים. "בכל דרכיך דעהו" - בכל מעשה יכול האדם להגיע לקרבת ה'.

• • דבקות ויחוד**: הדגיש את חשיבות הדבקות המתמדת באלוקים, לא רק בעת התפילה אלא בכל רגע ורגע. הדבקות הזו נובעת מההכרה שאין עוד מלבדו וש"אית מקום פנוי מיניה".

• • עבודה בשמחה**: אחת התכונות הבולטות של דרכו היתה השמחה. לעומת האווירה הקודרת שאפיינה אז רבות מהקהילות, הדגיש הבעש"ט את עבודת ה' בשמחה ובהתלהבות. "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

• • קדושת הפשוט**: העלה את מעמדו של עם הארץ הפשוט העובד את ה' בתמימות, לעומת בעלי השכלה המתגאים בידיעתם.

ספריו ותורתו

הבעש"ט זצ"ל לא השאיר אחריו חיבורים כתובים, אלא מסר את תורתו בעל פה לתלמידיו. עיקר תורותיו הגיעו אלינו באמצעות כתבי תלמידיו, ובמיוחד:

• • "כתר שם טוב"** - אוסף תורות ומאמרים הלקוטים מפי הבעש"ט על ידי תלמידיו.

• • "צוואת הריב"ש"** - צוואה רוחנית המיוחסת לבעש"ט, המכילה עצות ויסודות בעבודת ה'.

• • ספרי תלמידיו** - כגון "תולדות יעקב יוסף" של רבי יעקב יוסף מפולנאה, שהוא המקור העיקרי לתורות הבעש"ט.

מופתים וסיפורים

המסורת החסידית משופעת בסיפורים על כוחותיו העל-טבעיים של הבעש"ט. בין הסיפורים הידועים: התגלותו לפני רבי גרשון מקוטובר, מעופו הרוחני לארץ ישראל, מפגשו עם המשיח בהיכל הגן עדן העליון, וריפוי חולים ויושרת בעלי תשובה באמצעות התבוננות רוחנית. סיפורים אלו, המעובדים בספרות החסידית ובמיוחד ב"שיחות הר"ן" וב"סיפורי מעשיות" של רבי נחמן מברסלב, מדגימים את האמונה החסידית בכוחו של הצדיק להשפיע על המציאות הרוחנית והגשמית.

השפעתו ומורשתו

הבעש"ט זצ"ל השאיר אחריו מעגל תלמידים נאמנים שהמשיכו את דרכו והקימו את תנועת החסידות. מבין תלמידיו הבולטים:

• • רבי דב בער ממזריטש** - המגיד הגדול שעמד בראש תנועת החסידות אחרי הבעש"ט ופיתח את תורתו.

• • רבי יעקב יוסף מפולנאה** - מחשובי תלמידיו ומראשוני כותבי התורה החסידית.

• • רבי יהודה לייב ממוגילניצא** - מגדולי המקובלים שבתלמידיו.

תנועת החסידות שיסד פרחה ונתפשטה בכל רחבי אירופה המזרחית, והולידה עשרות חצרות חסידיות וכתות. כל זרמי החסידות - מצ'רנוביל וקארלין ועד לחב"ד וגור - רואים בבעש"ט את אביהם הרוחני ומקור השראתם.

יום ההילולא

הבעל שם טוב זצ"ל נפטר בו' בסיון תק"ב (1760) במדז'יבוז' שבאוקראינה, ושם נטמן. יום הסתלקותו, ו' בסיון, נחגג אצל כל חסידי העולם כ"יום הילולא", עם התכנסויות מיוחדות, תפילות, שיעורים בתורתו, וסעודות רוחניות. רבים נוהגים לעלות לקברו במדז'יבוז' במיוחד סמוך ליום זה.

מורשתו של הבעל שם טוב הקדוש ממשיכה לחיות ולפעום בלבות מאות אלפי חסידים ברחבי העולם, והדרך שפתח בעבודת ה' בשמחה ובדבקות נותרה מקור השראה ומעיין חיים לכל הדורות.