הלכות כניסה לארץ ישראל
- הלכות כניסה לארץ ישראל** הן מערכת הלכות המסדירות את אופן הכניסה לארץ הקדושה ואת ההתנהגות הנדרשת בעת כניסה לתחומיה הקדושים.
רקע והיסטוריה[עריכה]
חיוב יישוב ארץ ישראל נחשב למצווה שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן, כמבואר בספרי ובתלמוד. הרמב"ם בספר המצוות מונה את יישוב הארץ כאחת ממצוות עשה דאורייתא. לדעת הרמב"ן, מצוות יישוב ארץ ישראל חלה על כל יהודי בכל דור ובכל עת.
משמעות רוחנית והלכתית[עריכה]
ארץ ישראל נקראת "ארץ הצבי" מפני שהיא חביבה ונחמדת יותר מכל הארצות. הזוהר מגדיר את ארץ ישראל כמרכז הרוחני של העולם, המקום שבו השפעת השמים יורדת למטה. הכניסה לארץ מחייבת הכנה רוחנית מתאימה.
לפני הכניסה לארץ יש להתכונן בתשובה ובתפילה. נוהגים לומר תפילה מיוחדת בעת הכניסה לגבולות הארץ, ומקובל לנשק את אדמת הארץ הקדושה כפי שעשה רבי אבא בר ירמיה. החזון איש והחפץ חיים הדגישו את הצורך בזהירות יתרה משום שקדושת הארץ מחייבת רמה גבוהה יותר של קיום המצוות.
בספרי מוסר מודגש שהכניסה לארץ ישראל צריכה להיעשות בכוונה טהורה לקיים בה את מצוות התורה במלואן. כך כתב הרמח"ל ב"מסילת ישרים" על מעלת המצוות הנעשות בארץ הקדושה.
מקורות[עריכה]
- תלמוד בבלי, כתובות קי"א ע"א
- רמב"ן על דברים ח, י
- זוהר ח"א קפ"ג ע"א
- שולחן ערוך אורח חיים תקס"ח
- שו"ת חתם סופר יורה דעה רל"ד