עשר ספירות
עשר ספירות הוא מונח יסודי ומרכזי בקבלה, המתאר עשרה כלים או ערוצים אלוהיים שדרכם הקב"ה מתגלה ומנהיג את העולם. השם "ספירות" נובע מלשון "ספיר" (אור זוהר), או מלשון "סְפָר" (התגלות וביטוי).
הגדרה ומשמעות[עריכה]
עשר הספירות הן עשרה כוחות אלוהיים שבהן ברא הקב"ה את העולמות ומנהיג אותם. הספירות מהוות שלבים בתהליך ההשתלשלות והירידה מהאור האלוהי האינסופי לעולמות הנבראים. כל ספירה מייצגת היבט ומידה אלוהית מסוימת, ויחד הן יוצרות מערכת שלמה של התגלות האלוהות בעולם.
במילים פשוטות: אם נדמה את הקב"ה כמלך רוחני, הספירות הן "כלי השלטון" שלו - הכוחות שדרכם הוא מנהיג את היקום. כל ספירה היא כמו "חלון" או "עדשה" שמאפשרת לנו להבין היבט שונה של פעולתו יתברך.
מקורות[עריכה]
האזכור הראשון של המושג "עשר ספירות בלימה" (עשר ספירות ללא כלום, כלומר - יש מאין) מופיע בספר יצירה, אחד הספרים הקדומים ביותר בקבלה, המיוחס לאברהם אבינו. פרק א' של הספר כולו מוקדש לתיאור הספירות.
בספר הזוהר ובכתבי האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא) הושלמה תורת הספירות לפירוט רב, והן הפכו לבסיס המובהק של כל תורת הקבלה. בחסידות חב"ד, ובמיוחד בתורת האלטר רבי בתניא ובתורה אור, הספירות מוסברות גם במובן פנימי-נפשי, כהשתקפות בנפש האדם.
סדר עשר הספירות[עריכה]
הסדר המקובל של עשר הספירות הוא:
- כתר (כֶּתֶר) - "כתר עליון"
- חכמה (חָכְמָה) - "אבא"
- בינה (בִּינָה) - "אימא"
- דעת (דַּעַת) - הספירה המקשרת (לפעמים לא נמנית כספירה עצמאית)
- חסד (חֶסֶד) - "גדולה"
- גבורה (גְּבוּרָה) - "דין"
- תפארת (תִּפְאֶרֶת) - "רחמים"
- נצח (נֶצַח)
- הוד (הוֹד)
- יסוד (יְסוֹד)
- מלכות (מַלְכוּת)
הערה חשובה: על פי רוב ספרי הקבלה (במיוחד כתבי האריז"ל), כאשר דעת נמנה, כתר לא נמנה - "כשהדעת נמנה, אין הכתר נמנה". בשיטה זו שלוש הספירות העליונות הן חכמה-בינה-דעת (חב"ד).
חלוקת הספירות[עריכה]
הספירות מתחלקות לשני חלקים עיקריים:
מוחין (ספירות השכל)[עריכה]
חכמה, בינה, דעת (בראשי תיבות: חב"ד)
- חכמה - כוח ההשגה הראשוני, הרעיון הראשוני שבא מן ההעלם. לשון "כֹּח מָה" - כח המה שהוא, עדיין כללי.
- בינה - הבנה מפורטת, התפתחות וביאור הרעיון שבחכמה. לשון "בן יה" - בנין ופיתוח של הרעיון.
- דעת - הקשר והאיחוד בין חכמה לבינה, הדבקות והמשכה של השכל לנפש. לשון "דביקות".
מידות (ספירות הרגש)[עריכה]
חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (בראשי תיבות: חג"ת נהי"ם)
- חסד - מידת האהבה, ההתפשטות, הרצון לתת ולהשפיע טוב לאחרים. מקושרת לאברהם אבינו.
- גבורה - מידת היראה, הגבול, הצמצום והדין. מקושרת ליצחק אבינו.
- תפארת - מידת הרחמים, האמצע המאזן בין חסד וגבורה. מקושרת ליעקב אבינו.
- נצח - ניצחון והתמדה, כח הפועל בפועל.
- הוד - הודאה וכניעה, התקשרות הנפעל למשפיע.
- יסוד - היסוד והאיחוד, מקשר ומאחד את כל המידות. מקושר ליוסף הצדיק.
- מלכות - המלכות והגילוי, התגלות כל הספירות בפועל. מקושרת לדוד המלך.
משמעות רוחנית ונפשית[עריכה]
בחסידות, במיוחד בחב"ד, מלמדים שהספירות קיימות לא רק בעולמות העליונים, אלא גם בנפש כל אדם. האדם נברא "בצלם אלוהים", ולכן מבנה נפשו משקף את מבנה הספירות העליונות. כך:
- מוחין (חב"ד) - השכל והמחשבה של האדם
- מידות (חג"ת נה"י) - הרגשות והכוחות הנפשיים של האדם
עבודת האדם היא לעבד ולזכך את הספירות שבנפשו, כך שיהיו כלים ראויים לאור האלוהי.
קשרים וסמלים[עריכה]
- כל ספירה מקושרת לאבות ואימהות: חסד-אברהם, גבורה-יצחק, תפארת-יעקב, וכו'.
- כל ספירה מיוצגת בתפילה, בתורה, במצוות, ובמבנה העולמות.
- הספירות מתוארות לעתים כ"עץ הספירות" או "עץ החיים", המשקף את המבנה האלוהי שבבריאה.
יישום מעשי[עריכה]
הבנת הספירות מסייעת:
- בהבנת התפילה - כל קטע מתקן ספירה אחרת
- בלימוד תורה - כל סוג לימוד מעורר ספירה אחרת
- בעבודת המידות - זיהוי הספירות בנפש מאפשר תיקונן
- בהבנת העולם - ראיית יד ה' המנהלת דרך הספירות