רבי יואל טייטלבוים
רבי יואל טייטלבוים (האדמו"ר מסאטמר, ידוע גם כר' יואליש; י"ח טבת תרמ"ז – כ"ו אב תשל"ט, 13 בינואר 1887 – 19 באוגוסט 1979) היה מייסד חסידות סאטמר והאדמו"ר הראשון שלה. הוא נודע כמנהיג דתי בעל השפעה רבה, כמחבר ספרי תורה חשובים ובעיקר כמתנגד עיקש ועקרוני לציונות ולמדינת ישראל.
ביוגרפיה[עריכה]
ילדות ונעורים[עריכה]
רבי יואל נולד בעיר סיגעט שבאזור מרמורש שבצפון הונגריה, לאביו רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, אדמו"ר מסיגעט, ולאמו רייזל מינדל בת רבי מרדכי ליב ויזלר. מצד אביו הוא צאצא למשפחת רבנים חשובה שכללה את "היהודי הקדוש" מפשיסחא ואת "ר' שלום" מבעלז.
השם "יואל" ניתן לו על שם סבו הרב יואל אשכנזי מצאנז. כבר בצעירותו הצטיין בחריפות בתלמוד ובהבנה עמוקה בתורה.
קריירה רבנית[עריכה]
בגיל 18 (תרס"ה, 1905) עבר להיות רב בעיר סאטמר (סטמרי בהונגרית, היום סאטו מארה ברומניה), אף שלא קיבל את תפקיד האדמו"רות בשלב זה. בשנים 1911–1925 כיהן כרבה של העיר אורשווא. בשנת תרפ"ד (1924) כיהן כרב בעיר קרעטשניף, ובשנת תרפ"ה (1925) חזר לסאטמר וקיבל על עצמו את עול האדמו"רות.
בסאטמר הקים ישיבה גדולה והקיף עצמו בחסידים רבים. אישיותו החזקה והנחושה, ביחד עם כריזמה רבה, משכו אליו אלפי חסידים מכל רחבי הונגריה, רומניה ואזורים סמוכים.
תקופת השואה[עריכה]
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, רבי יואל היה בן 52 ונמצא בשיא מעמדו כמנהיג רוחני. עם כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים באפריל 1944, הוא ומשפחתו הועברו לגטו קלושוואר (כיום קלוז'-נאפוקה ברומניה).
בחודש יוני 1944 הצטרף רבי יואל לרכבת קסטנר – שיירת הצלה של כ-1,685 יהודים שאורגנה על ידי רודולף קסטנר, חבר הנהלת הוועד המציל בבודפשט, בעסקה עם אדולף אייכמן. הרכבת יצאה ממחנה הריכוז ברגן-בלזן והגיעה לשוויץ בדצמבר 1944. זו הייתה הצלתו המופלאה של רבי יואל מן השואה.
באמצע אוגוסט 1945 יצא רבי יואל עם כמה מאות מניצולי שיירת קסטנר לנמל טרנטו שבאיטליה. ב-30 באוגוסט עלו על האונייה "וויל ד'אורן" שהגיעה לחיפה ב-2 בספטמבר. אולם רבי יואל לא נשאר בארץ ישראל. לאחר שהות קצרה בירושלים, הוא עזב לארצות הברית, שם ראה את ייעודו לבנות מחדש את חסידות סאטמר.
בארצות הברית[עריכה]
ב-27 בספטמבר 1946 הגיע רבי יואל לניו יורק והתיישב בשכונת וויליאמסבורג בברוקלין. באנרגיה אדירה החל לבנות את חסידות סאטמר מחדש. הוא הקים רשת מוסדות חינוך רחבה הכוללת ישיבות, בתי ספר לבנות, תלמודי תורה וכוללים.
בשנות ה-50 וה-60 הוא הקים קהילות חסידיות נוספות בבורו פארק שבברוקלין, בשכונת בורו פארק, ובעיר מונרו שבמדינת ניו יורק (הידועה כיום כקריית יואל על שמו). מוסדותיו כללו בתי חולים, בתי יתומים, קופות צדקה ועוד.
תחת הנהגתו, חסידות סאטמר הפכה לאחת מחסידויות המרכזיות והגדולות ביותר בארצות הברית, עם עשרות אלפי חסידים.
פילוסופיה והשקפת עולם[עריכה]
התנגדות לציונות[עריכה]
רבי יואל נודע בעיקר בהתנגדותו העזה והעקרונית לציונות ולמדינת ישראל. במרכז השקפתו עמדה האמונה שהקמת מדינה יהודית על ידי בני אדם, לפני ביאת המשיח, היא מעשה של כפירה וחטא חמור. לדעתו, הציונות סיכלה את התהליך המשיחי הטבעי והביאה לסבל ולמצוקה.
את השקפותיו אלו הוא פירט בספרו המפורסם "ויואל משה", שיצא לאור בשנת תשי"ט (1959). הספר מחולק לשלוש מאמרים עיקריים:
- מאמר השבועות – דן בשלושת השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: שלא יעלו בחומה, שלא ימרדו באומות העולם, ושלא ידחקו את הקץ.
- מאמר הציונות – דן בפסול הציונות ובסכנותיה הרוחניות.
- מאמר השפה – דן באיסור לדבר עברית בחיי היום-יום, שכן לדעתו העברית היא לשון קודש ואין להשתמש בה בחול.
עמדתו הביאה אותו להימנע מכל שיתוף פעולה עם מוסדות המדינה ועם ארגונים שפעלו עם הממשלה, כולל אגודת ישראל.
עבודת ה' וחסידות[עריכה]
מלבד עמדתו הפוליטית, היה רבי יואל מנהיג רוחני גדול בתחום עבודת ה' והתורה. הוא הדגיש את ערך התורה הטהורה, השמירה על המסורת החסידית, וההתרחקות מכל השפעה חילונית או מודרנית. הוא עודד את חסידיו לחיים של פרישות, צניעות ותפילה בכוונה.
ספרים ומורשת תורנית[עריכה]
רבי יואל היה פורה במיוחד בכתיבה, וספריו מהווים מקור עיקרי ללימוד עבור חסידיו ותלמידיו:
- ויואל משה – חיבורו הפילוסופי העיקרי בנושא הציונות, שהזכרנו לעיל.
- דברי יואל – קובץ שמונה כרכים של דרשותיו וחידושיו על התורה, פרשת השבוע, המועדים והגמרא.
- שו"ת דברי יואל – שלושה כרכים של שאלות ותשובות בהלכה, שבהם הוא דן בשאלות הלכתיות מורכבות מכל תחומי השולחן ערוך.
- אמרי נועם – על התורה והמועדים.
- קונטרס על הלשון הקודש – חיבור בעניין השימוש בלשון העברית.
- קונטרס אל המשמר – בעניין ההתנגדות להשתתפות בבחירות לכנסת.
פטירה וירושה[עריכה]
ביום כ"ו באב תשל"ט (19 באוגוסט 1979), נפטר רבי יואל בבית החולים פארק איסט בניו יורק, והוא נקבר בבית העלמין הישן של קרית יואל במונרו. הלוויתו התקיימה בהשתתפות עשרות אלפי חסידים.
לאחר פטירתו פרצה מחלוקת על הירושה. לבסוף, רוב החסידים קיבלו את אחיינו, רבי משה טייטלבוים (בנו של אחיו רבי חיים צבי מסיגעט), כאדמו"ר החדש. רבי משה המשיך להנהיג את חסידות סאטמר עד לפטירתו בשנת 2006, ולאחר מכן נוצר פיצול בחסידות לשני ענפים מרכזיים: סאטמר קרית יואל בהנהגת רבי אהרן טייטלבוים, וסאטמר וויליאמסבורג בהנהגת רבי זלמן לייב טייטלבוים.
השפעה והערכה[עריכה]
רבי יואל טייטלבוים נחשב לאחד ממנהיגי החסידות המשפיעים ביותר במאה העשרים. הוא הצליח לבנות קהילה חזקה ומשגשגת לאחר השואה, והשפיע באופן משמעותי על השיח הציבורי בעולם החרדי בנושא היחס למדינת ישראל. למרות המחלוקות סביב עמדותיו, הוא זכה להערכה רבה גם מצד מתנגדיו כאדם גדול בתורה, כמנהיג חריף וכאדם בעל אישיות חזקה וייחודית.
כיום חסידות סאטמר ממשיכה להיות אחת החסידויות הגדולות והמשפיעות בעולם החרדי, עם קהילות בארצות הברית, אירופה וישראל.