החזון איש

החזון איש (רבי אברהם ישעיהו קרליץ, תרל"ח-תשי"ד, 1878-1953) היה אחד מגדולי הדור ומנהיגי היהדות החרדית הליטאית במאה העשרים, ומגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. התגורר בעיירה קוסובה שבגוברנייה גרודנה (כיום בלארוס), ובשנת תרצ"ג (1933) עלה לארץ ישראל והתיישב בבני ברק, שם הפך לדמות מרכזית בבניית הקהילה החרדית בארץ.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

נולד בז' בחשוון תרל"ח (7 בנובמבר 1878) בעיירה קוסובה שבגוברנייה גרודנה שברוסיה הצארית (כיום בלארוס), לאביו הרב שמריהו יוסף קרליץ, שכיהן כרבה של העיירה. למד תורה בעיקר באופן עצמאי, וללא הכשרה רשמית בישיבה. למרות זאת, התפרסם כעילוי וכגאון בתורה כבר בגיל צעיר.

בתחילת המאה העשרים עבר לווילנא, שם התקרב לגאון הדור רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, שהכיר בגדלותו והיה מייעץ עמו בכל עניני הלכה ומנהיג הציבור. תקופה זו הייתה מכוננת בעיצוב דרכו ההלכתית והציבורית.

עלייה לארץ ישראל

בי' בתמוז תרצ"ג (10 ביולי 1933), בהמלצת רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי ובעזרת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עלה לארץ ישראל יחד עם רעייתו. הרב מתתיהו סטיגל, מייסד ישיבת בית יוסף נוורדוק בבני ברק, הציע לו להתגורר בעיר הצעירה, והחזון איש הסכים.

התיישבותו בבני ברק הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה של העיר. ביתו הצנוע ברחוב רש"י הפך לכתובת של אלפי יהודים שחיפשו הדרכה הלכתית ורוחנית. בזכותו, בני ברק הפכה לאחת ממעוזי היהדות החרדית בארץ ובעולם.

פעילות ציבורית בארץ

החזון איש לא רק לימד והורה בהלכה, אלא גם היה מעורב עמוקות בענייני הקהילה והציבור החרדי בארץ. הוא נלחם נגד חילול שבת בחקלאות, דאג לשמירת שביעית כהלכתה, ופעל רבות להקמת מוסדות תורה בארץ. בשנת תרצ"ו (1936) עמד בראש הקמת "מרכז חינוך תורני בארץ ישראל", והקים כולל בשכונת זכרון מאיר בבני ברק, שהיה לדוגמה למוסדות רבים אחרים.

הוא שימש כיועץ ומנהיג רוחני לאלפי תלמידי חכמים, ראשי ישיבות ורבנים בארץ ובתפוצות. היו שבאו ממרחקים לקבל את עצתו והכרעתו ההלכתית.

אישיותו

החזון איש היה ידוע בענוותנותו הרבה, בצניעותו ובדביקותו העמוקה בתורה. חי חיי עוני מתוך בחירה, והתמסר כולו ללימוד תורה ולעסוק בהלכה. למרות שלא קיבל סמיכה רשמית, היה מוכר בכל העולם היהודי כאחד מגדולי הפוסקים וכסמכות הלכתית עליונה.

חיבוריו

בשנת תרע"א (1911), בעודו בווילנא, החל לפרסם את חיבורו הראשון על חלקי השולחן ערוך בשם "חזון איש", בלי לחשוף את זהותו. השם "חזון איש" נגזר מהכתוב "חזון איש" (איוב כ, ח), והאותיות א' וי' רומזות לשמו הפרטי "אברהם ישעיהו".

ספריו של החזון איש כוללים הלכות מרובות ומגוונות:

• אורח חיים - על חלק אורח חיים בשולחן ערוך
• יורה דעה - על הלכות יורה דעה
• זרעים - על סדר זרעים במשנה ובתלמוד ירושלמי, כולל הלכות כלאיים, שביעית ותרומות ומעשרות
• מועד - על הלכות מועדים
• נשים - על הלכות אישות וגיטין
• קדשים - על סדר קדשים במשנה
• טהרות - על סדר טהרות במשנה
• אמונה ובטחון - ספר מוסר על יסודות האמונה והבטחון בה'
• אגרות - אוסף מכתביו וחוות דעתו בענייני הלכה וחיים

חיבוריו מתאפיינים בחריפות רבה, בניתוח מעמיק של כל נושא, ובבהירות בהצגת ההלכה. הם משמשים מקור עיקרי ללימוד הלכה בישיבות הליטאיות עד היום.

שיטתו ההלכתית

שיעורים

אחת הפרשיות הידועות ביותר בהלכה בדורנו היא המחלוקת על גודל השיעורים בהלכה. החזון איש פסק ששיעורי המצוות גדולים בהרבה מהשיעורים המקובלים, בניגוד לשיטת רבי אברהם חיים נאה. לדוגמה, החזון איש פסק שכזית היא כ-50 גרם (לפי חישובים שונים), בעוד שרבי אברהם חיים נאה פסק שכזית היא כ-27 גרם.

המחלוקת הזו משפיעה על הלכות רבות, כגון אכילת מצה בליל הסדר, שיעור אכילה לברכה אחרונה, גודל כוס של קידוש ועוד. רבים בעולם החרדי נוהגים כשיטת החזון איש מחומרא, במיוחד במצוות דאורייתא.

הלכות ארץ ישראל

החזון איש עסק רבות בהלכות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות, שביעית וערלה. הוא כתב על כך בהרחבה בספר "חזון איש על סדר זרעים", והנחה את החקלאים החרדים בארץ כיצד לשמור על ההלכה במציאות החדשה של המדינה המתחדשת.

יחס להתחדשות המדינה

החזון איש נחשב לאחד ממנהיגי היהדות החרדית שהיו בעלי גישה מתונה יחסית למדינת ישראל. הוא לא הצטרף לקבוצות האנטי-ציוניות הקיצוניות, והיה בעד שיתוף פעולה בענייני דת. עם זאת, הוא שמר על עמדה ברורה של שמירת הזהות החרדית הליטאית ולא היה מוכן להתפשר על עקרונות הלכתיים.

יחסיו עם זרמים אחרים

יחס לחסידות חב"ד

למרות שהחזון איש היה רחוק בדרך כלל מחוגי החסידות, הוא קיים יחסים חמים יחסית עם חב"ד. הוא התכתב עם הרבי מלובביץ', רבי יוסף יצחק שניאורסון, ומאוחר יותר עם הרבי רבי מנחם מנדל שניאורסון. עם זאת, הוא התנגד למקוואות שבנתה חב"ד בבני ברק, בטענה שאינן עומדות בסטנדרטים ההלכתיים שלו.

משפחה

החזון איש לא זכה לילדים. אחיו היה הרב מאיר קרליץ, דמות חשובה בעולם הישיבות הליטאיות. אחת מאחיותיו נישאה לרבי יעקב ישראל קנייבסקי, המכונה "הסטייפלר", ובנם היה הגאון רבי חיים קנייבסקי, שהיה נכדו של החזון איש והמשיך את דרכו בהנהגת הציבור החרדי הליטאי.

פטירה

החזון איש נפטר בליל מוצאי שבת, ט"ו בחשוון תשי"ד (24 באוקטובר 1953), לאחר התקף לב. פטירתו הייתה אבל כבד לכל העולם היהודי, ועשרות אלפים לוו אותו למנוחות בבית העלמין בבני ברק. קברו הפך למקום עלייה לרגל של אלפי יהודים המבקשים ישועה וסיוע רוחני.

השפעה ומורשת

החזון איש הותיר חותם עמוק על העולם הישיבתי הליטאי. שיטתו ההלכתית נלמדת בכל הישיבות הליטאיות, ופסקיו מהווים בסיס להכרעות הלכתיות רבות. בני ברק, העיר שבה התגורר, הפכה לסמל של היהדות החרדית הליטאית בארץ ישראל.

עד היום, ספריו נלמדים ונחקרים בישיבות ובבתי המדרש ברחבי העולם, ופסקיו משפיעים על ההנהגה ההלכתית של מיליוני יהודים חרדים.

ראו גם

• גדולי ליטא
• רבי חיים קנייבסקי
• רבי אהרן קוטלר
• הרב שך
• בני ברק
• שיטת הלימוד הליטאית

קישורים חיצוניים

• אברהם ישעיהו קרליץ בחב"דפדיה