אדם קדמון

• • אדם קדמון** הוא מושג מרכזי בתורת הקבלה המתאר את הצורה הראשונית והעליונה ביותר של הגילוי האלוהי בעולמות.

רקע והיסטוריה

מושג האדם הקדמון התפתח בספרות הקבלה החל מהזוהר ובמיוחד בכתבי האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא) בספר עץ חיים. על פי תורתו, לאחר הצמצום הראשון, הארה ראשונה שיצאה מהעצמות ברוך הוא לקחה צורה של אדם קדמון, שהוא כלי עליון לגילוי האור האין סופי.

האר"י מבאר כי אדם קדמון אינו גוף חומרי כלל, אלא צורה רוחנית עליונה שממנה נשפעים כל העולמות. הוא כולל בתוכו את כל הפרצופים והספירות שיופיעו בהמשך בעולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

משמעות רוחנית

אדם קדמון מייצג את הכוונה האלוהית הראשונה בבריאה. זהו השורש העליון של כל הנשמות וכל הכוחות הרוחניים. בו מתאחדים כל הניגודים והפכים, והוא מקור לכל התיקונים שצריכים להתבצע בעולמות התחתונים.

הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש מדגישים כי ההתבוננות באדם קדמון מעוררת את הנשמה להדרגה גבוהה של דביקות, שכן זהו השורש הפנימי של כל יהודי. כפי שכתוב בתניא: "כי חלק אלוה ממעל ממש", והשורש העליון של חלק זה הוא באדם קדמון.

מקורות וציטוטים

בספר עץ חיים (שער א', פרק ב') נאמר: "והנה אחר הצמצום הזה נשאר מקום פנוי... ואז המשיך קו אחד מהאור האין סוף... והיה בדמות אדם הנקרא אדם קדמון".

הגר"א מביא בביאורו על הזוהר כי "אדם קדמון כולל כל הנשמות וכל הפרצופים". רבי חיים מוולוז'ין כותב בנפש החיים (שער א', פרק י"ב) כי "אדם קדמון הוא הכוונה העליונה של המחשבה האלוהית".

ראו גם

ספירות פרצופים עולמות אבי"ע צמצום שבירת הכלים תיקון עולם נשמת אדם

מקורות

• ספר הזוהר, פרשת בראשית
• עץ חיים, רבי יצחק לוריא
• שער הכוונות, רבי יצחק לוריא
• תולדות יעקב יוסף, רבי יעקב יוסף מפולנאה
• תניא, רבי שניאור זלמן מליאדי
• ביאור הגר"א על הזוהר