צמצום: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת קיצורון אוטומטית) |
(תוכן נוצר באמצעות AI) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''צמצום''' | '''צמצום''' | ||
== צמצום == | |||
צמצום הוא מושג מרכזי בקבלה היהודית, המתייחס לתהליך הצמצום וההסתתרות של האלוהות כדי ליצור מקום לבריאה. מושג זה עומד בבסיס תפיסת העולם הקבלית ומשמש להסבר ההתהוות של העולם וההתגלות האלוהית. | |||
== רקע / היסטוריה == | |||
המושג "צמצום" (בעברית: " צִמְצוּם") מקורו בתורת הקבלה היהודית, כפי שהוצגה בעיקר בספר הזוהר ובכתבי האר"י הקדוש. הרעיון המרכזי הוא כי האל האין-סופי (עֵין-סוֹף) הצטמצם ויצר מקום ריק כדי לאפשר את הבריאה. תהליך זה מכונה "צמצום הראשון" והוא מתאר את ההסתתרות האלוהית כדי לפנות מקום לעולם הנברא. | |||
== תוכן עיקרי / משמעות == | |||
לפי תפיסה זו, העולם הנברא נוצר כתוצאה מתהליך של צמצום והסתלקות האלוהות. האל האין-סופי, שהוא מקור כל הוויה, נסוג והצטמצם כדי לפנות מקום לבריאה. תהליך זה יצר ריק שאפשר את התהוות העולם הגשמי. כך, האל הבלתי מוגבל הפך להיות אלוהות מוגבלת ומתגלה באופנים שונים בעולם הנברא. | |||
מושג הצמצום מהווה את הבסיס להבנת יחסי האל והעולם בקבלה. הוא מסביר כיצד האין-סופי יכול להתגלות בעולם המוגבל, וכיצד האלוהות יכולה להיות נוכחת בבריאה תוך שהיא מסתתרת ומצטמצמת. עקרון זה משמש גם להבנת תהליכי ההשתלשלות האלוהית והתהוות העולמות השונים. | |||
== השפעה / מורשת == | |||
מושג הצמצום הפך להיות מרכזי בהגות הקבלית והשפיע על התפתחות המחשבה היהודית לאורך הדורות. הוא משמש בסיס להבנת היחס בין האל לבריאה, וניצב בבסיס תפיסות קבליות של התגלות אלוהית, השתלשלות עולמות ותהליכי בריאה. מושג זה נותר מרכזי בהגות היהודית המיסטית ומשפיע עד היום על ההבנה של היחס בין האל והעולם. | |||
[[קטגוריה:מושגי קבלה]] | [[קטגוריה:מושגי קבלה]] | ||
גרסה אחרונה מ־19:29, 4 בפברואר 2026
צמצום
צמצום[עריכה]
צמצום הוא מושג מרכזי בקבלה היהודית, המתייחס לתהליך הצמצום וההסתתרות של האלוהות כדי ליצור מקום לבריאה. מושג זה עומד בבסיס תפיסת העולם הקבלית ומשמש להסבר ההתהוות של העולם וההתגלות האלוהית.
רקע / היסטוריה[עריכה]
המושג "צמצום" (בעברית: " צִמְצוּם") מקורו בתורת הקבלה היהודית, כפי שהוצגה בעיקר בספר הזוהר ובכתבי האר"י הקדוש. הרעיון המרכזי הוא כי האל האין-סופי (עֵין-סוֹף) הצטמצם ויצר מקום ריק כדי לאפשר את הבריאה. תהליך זה מכונה "צמצום הראשון" והוא מתאר את ההסתתרות האלוהית כדי לפנות מקום לעולם הנברא.
תוכן עיקרי / משמעות[עריכה]
לפי תפיסה זו, העולם הנברא נוצר כתוצאה מתהליך של צמצום והסתלקות האלוהות. האל האין-סופי, שהוא מקור כל הוויה, נסוג והצטמצם כדי לפנות מקום לבריאה. תהליך זה יצר ריק שאפשר את התהוות העולם הגשמי. כך, האל הבלתי מוגבל הפך להיות אלוהות מוגבלת ומתגלה באופנים שונים בעולם הנברא.
מושג הצמצום מהווה את הבסיס להבנת יחסי האל והעולם בקבלה. הוא מסביר כיצד האין-סופי יכול להתגלות בעולם המוגבל, וכיצד האלוהות יכולה להיות נוכחת בבריאה תוך שהיא מסתתרת ומצטמצמת. עקרון זה משמש גם להבנת תהליכי ההשתלשלות האלוהית והתהוות העולמות השונים.
השפעה / מורשת[עריכה]
מושג הצמצום הפך להיות מרכזי בהגות הקבלית והשפיע על התפתחות המחשבה היהודית לאורך הדורות. הוא משמש בסיס להבנת היחס בין האל לבריאה, וניצב בבסיס תפיסות קבליות של התגלות אלוהית, השתלשלות עולמות ותהליכי בריאה. מושג זה נותר מרכזי בהגות היהודית המיסטית ומשפיע עד היום על ההבנה של היחס בין האל והעולם.