הלכות שחיטה
- הלכות שחיטה הן מערכת חוקים מפורטת הקובעת את הדרך הכשרה לשחיטת בהמות ועופות על פי תורת ישראל.**
- רקע והיסטוריה
מצוות השחיטה נצטווה עוד בימי נח, כאשר נאמר "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט', ד'), ונתפרטה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. גדולי הפוסקים פירטו את הלכות אלו בדקדוק רב, ובראשם הרמב"ם בהלכות שחיטה, השולחן ערוך ונושאי כליו.
עיקרי ההלכה כוללים חמישה דברים הפוסלים את השחיטה: שהייה, דרסה, הגרמה, עיקור וחלדה. כמו כן נדרשת חליפה ודרסה במעבר הסכין, וכלי השחיטה חייב להיות חלק ללא פגם. השוחט חייב להיות יהודי יודע דין, המברך "על השחיטה" ומקיים את המצווה ביראת שמים.
- משמעות רוחנית והלכתית
השחיטה אינה רק הכנה לאכילה, אלא עבודת קודש המקדשת את האדם ומעלה את הגשמיות אל הקדושה. כפי שכתב הרמב"ן, מצווה זו מטרתה לטהר את נפש האדם מאכזריות ולחנכו לרחמים. הזוהר מבאר שהשחיטה הכשרה מעלה את ניצוצות הקדושה הכמוסים בבהמה.
חז"ל לימדו: "ממי למדו שחיטה? ממלאכים, שנאמר 'ויתן להם לחם שמים לאכול'" (חולין ה א'). הרב קוק זיע"א הדגיש שהשחיטה צריכה להיעשות ברגש של קדושה ותפילה.
ראו גם
הלכות טרפות הלכות כשרות הלכות ברכות מצוות שחיטה בדיקת הריאה הלכות נקר
מקורות
- תלמוד בבלי, מסכת חולין
- רמב"ם, הלכות שחיטה
- שולחן ערוך יורה דעה, סימנים א-כח
- שו"ת חתם סופר יורה דעה
- משנה ברורה על השחיטה