אין סוף
אין סוף הוא מונח יסודי ומרכזי בקבלה, המתאר את עצמותו ומהותו של הקב"ה שאינה ניתנת להשגה, ואת האור האלוהי האינסופי שלפני הצמצום. המונח "אין סוף" מלמד שהבורא יתברך אינו מוגבל בשום מגבלה - לא במקום, לא בזמן, ולא בשום הגדרה.
הגדרה[עריכה]
אין סוף פירושו המילולי "אין סוף" - כלומר, ללא גבול וללא הגבלה. בקבלה, המונח מתייחס לשני רבדים:
אין סוף - העצמות[עריכה]
אין סוף במשמעות העמוקה ביותר מכוון לעצמותו ומהותו של הבורא יתברך, שהוא "אין סוף" במובן של "ללא הגדרה". העצמות אינה מוגדרת בשום אופן - לא ביחס לעולמות, לא ביחס להשפעה, ולא ביחס להתגלות.
הבורא בעצמותו אינו מוגדר בשום מגבלה - לא בגבול העליון (שאין גבוה ממנו) ולא בגבול התחתון (שאין נמוך ממנו). לכן, יחסו לעולמות אינו נקבע מראש כלל, אלא נובע מרצונו החופשי הפנימי.
אור אין סוף - ההתגלות[עריכה]
אור אין סוף (או "אור אין סוף ברוך הוא") נקרא ההתגלות וההתפשטות מעצמות הבורא כפי שהיתה לפני הצמצום.
ההתגלות נקראת "אור" כי אור השמש ממחיש שלושה מאפיינים של "אור אין סוף":
- אינו חלק מהעצמות - כשם שהאור אינו חלק מגוף השמש עצמה אלא רק זיו והארה ממנה
- מחובר למקורו - כשם שהאור מחובר לשמש ואינו דבר נפרד ממנה
- נגזר מהמקור - כשם שהאור הוא תוצר והמשך של מקור האור
האינסופיות של אור זה נובעת מהתקשרותו לעצמות, שכן כל האור דומה למקור האור, ומאחר שהעצמות אינסופית, האור הנמשך ממנה אף הוא אינסופי.
הצמצום ואור אין סוף[עריכה]
לפי תורת האריז"ל (רבי יצחק לוריא), כפי שנתגלה על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל:
"דע, כי קודם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי כבחינת אויר ריקן וחלל, אלא הכל היה ממולא מאותו אור פשוט... ואז צמצם את עצמו באמצע נקודה האמצעית שבו, וצמצם האור ההוא ונסתלק אל צדדי נקודה האמצעית, ואז נשאר מקום פנוי באויר וחלל ריקן."
תהליך זה מכונה הצמצום הראשון. לפני הצמצום, אור אין סוף ממלא את כל המציאות בשווה. על מנת לאפשר את בריאת עולמות מוגבלים, אור אין סוף התכווץ והסתלק, ונשאר "חלל פנוי" ו"רשימו" (שריד מהאור הקודם).
לאחר הצמצום חזר ונכנס לחלל הפנוי "קו" - קו דק של אור אין סוף, שממנו נאצלו כל העולמות (אצילות, בריאה, יצירה, עשייה) וכל הספירות.
"לית מחשבה תפיסא ביה"[עריכה]
ביטוי מפורסם בספרות הקבלה לגבי "אור אין סוף" הוא:
"לית מחשבה תפיסא ביה" - "אין מחשבה תופסת בו"
פירושו: אין שום מחשבה או השגה שיכולה לתפוס ולהשיג את עצמות אור אין סוף. גם מלאכים עליונים וגם נביאים וצדיקים - לא יוכלו להבין ולהגיע לעצמותו ומהותו של הבורא יתברך.
עם זאת, בחסידות מסבירים שהכוונה היא שהעצמות עצמה אינה נתפסת, אך ניתן להכיר ולהשיג משהו מההתגלות האלוהית שבעולם - כפי שהיא מתגלה בתורה, במצוות, ובהנהגת העולם.
משמעות ויישום מעשי[עריכה]
בעבודת האדם[עריכה]
הבנת מושג "אין סוף" משפיעה על עבודת האדם בכמה דרכים:
- ביטול היש - הכרה שלפני האין סוף, כל קיומו של האדם הוא בבחינת "אין ואפס ממש". זו הכרת הביטול האמיתית.
- אהבה ויראה - אהבת ה' ויראת ה' צריכות להיות "עד אין סוף" - ללא גבול וללא מדידה.
- קיום מצוות - המצוות הן הדרך שבה אור אין סוף יכול להתגלות בעולם הגשמי.
בתפילה ובלימוד[עריכה]
- כאשר אדם מתפלל או לומד תורה, עליו לכוון שהוא מתחבר לאור אין סוף שלמעלה מכל העולמות.
- התפילה "ברוך אתה ה'" - המילה "אתה" מכוונת לגילוי האלוהות, ושם "ה'" מכוון לאין סוף שמעל כל התגלות.
קשר לעולמות ולספירות[עריכה]
אור אין סוף הוא המקור לכל העולמות ולכל הספירות, אך הוא עצמו למעלה מהם. הספירות הן "כלים" שבהם מתלבש אור אין סוף כדי להתגלות בצורה מוגבלת ומדודה שהנבראים יכולים לקבל.
אור אין סוף מופיע בשני אופנים:
- סובב כל עלמין - אור אין סוף שמקיף את כל העולמות ואינו מתלבש בהם, נשאר אינסופי.
- ממלא כל עלמין - אור אין סוף שיורד ומתלבש בעולמות, ומתגלה בצורה מוגבלת לפי מדרגת כל עולם.
מקורות בספרות הקבלה[עריכה]
- ספר יצירה - המקור הראשון למושג הספירות בקשר לאין סוף
- ספר הזוהר - מרחיב על מושג אין סוף כמקור העולמות
- כתבי האריז"ל - עץ חיים, פרטי התורה על הצמצום ואור אין סוף
- התניא - האדמו"ר הזקן מסביר את הקשר בין אור אין סוף לנפש האדם
- תורה אור ולקוטי תורה - חסידות חב"ד מפרשת עניינים אלו בפנימיות
- ספר שער היחוד והאמונה (חלק ב' של התניא) - מוקדש בעיקר לביאור מושג זה