הבדלה
הבדלה היא ברכה הנאמרת במוצאי שבת ויום טוב, המבדילה בין הקודש לחול. ההבדלה כוללת ארבע ברכות הנאמרות על כוס יין: ברכת היין, ברכת הבשמים, ברכת המאור (נר ההבדלה), וברכת ההבדלה עצמה. הסימן המסייע לזכור את סדר הברכות הוא "יבנ"ה" (יין, בשמים, נר, הבדלה).
מקורות[עריכה]
מקור תורני[עריכה]
מצוות ההבדלה נלמדת מאותו פסוק שממנו נלמד הקידוש: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח). חכמים למדו: "זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו" - כניסתו זה הקידוש, ויציאתו זו ההבדלה.
מקור תלמודי[עריכה]
הגמרא במסכת פסחים (קג, ב - קד, א) דנה בהרחבה בהלכות הבדלה, סדר הברכות, והטעמים לכל אחת מהן. שם נאמר הסימן "יבנ"ה" לסדר הברכות.
בגמרא במסכת ברכות (לג, א) נאמר: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קידושין והבדלות".
פסיקת הרמב"ם[עריכה]
הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (פרק כט הלכה א): "מצווה מדברי סופרים להבדיל על היין במוצאי שבת ומוצאי יום טוב... כשם שמקדש בכניסתו על הכוס, כך מבדיל ביציאתו על הכוס".
השולחן ערוך[עריכה]
השולחן ערוך (אורח חיים סימן רצ"ה-רצ"ז) מפרט את כל הלכות ההבדלה: זמנה, נוסחה, דיני הנר והבשמים, ומנהגים שונים.
ארבע הברכות[עריכה]
יין - ברכת "בורא פרי הגפן"[עריכה]
ברכה ראשונה היא על היין, כמו בקידוש. היין מסמל את השמחה והרוחניות, וכן הוא מכיל בתוכו את הברכות. עדיף יין אדום לדעת חלק מהפוסקים, משום שרומז לדם ולחיות.
בשמים - ברכת "בורא מיני בשמים"[עריכה]
לאחר מכן מריחים בשמים ומברכים "בורא מיני בשמים" (או "בורא עצי בשמים" / "בורא עשבי בשמים" בהתאם לסוג הבשמים).
טעמי הבשמים:
- תוספת נשמה - בשבת יש לאדם "נשמה יתרה" שעוזבת אותו במוצאי שבת, והבשמים באים לעודד ולחזק את הנפש
- ריח גן עדן - הבשמים מזכירים את ריח גן עדן ואת הרוחניות השבתית
- הפרדה משבת - חוש הריח הוא היותר רוחני, והוא מסמל את המעבר מקדושת השבת לימי החול
נר - ברכת "בורא מאורי האש"[עריכה]
מדליקים נר הבדלה (בדרך כלל עם שתי פתילות או יותר) ומברכים "בורא מאורי האש". מסתכלים על הציפורניים לאור הנר.
טעמי הנר:
- אש ראשונה - אדם הראשון הבדיל במוצאי שבת הראשון, והקב"ה הראה לו להקדיח שתי אבנים ולהוציא אש
- מלאכה - האש היא אב מלאכה, והדלקתה מסמלת את חזרת המלאכות המותרות
- אור לחול - האור מסמל את הארת השבת שאנו לוקחים עמנו לימי החול
הבדלה - ברכת "המבדיל"[עריכה]
הברכה האחרונה היא: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה ה', המבדיל בין קודש לחול".
הברכה מזכירה חמש הבדלות:
- בין קודש לחול - שבת וחול
- בין אור לחושך - רוחניות וגשמיות
- בין ישראל לעמים - עם ישראל והגויים
- בין יום השביעי לששת ימי המעשה - שבת וימות החול
- (בסיום חוזר) בין קודש לחול - להדגיש
סדר הברכות - "יבנ"ה"[עריכה]
הגמרא (פסחים קג, ב) מביאה את הסימן "יבנ"ה" לזכור את סדר הברכות:
- י - יין
- ב - בשמים
- נ - נר
- ה - הבדלה
טעם הסדר[עריכה]
הגמרא מסבירה מספר טעמים לסדר זה:
- מהפה לאף לעיניים למוח - עולים מהחוש הנמוך (טעם) אל היותר גבוה (שכל)
- מגשמי לרוחני - היין הוא הכי חומרי, ההבדלה הכי רוחנית
- מקרוב לרחוק - היין צריך מגע, הריח פועל מקרוב, האור נראה מרחוק, וההבדלה היא בשכל
זמן ההבדלה[עריכה]
זמן מצווה[עריכה]
זמן ההבדלה מתחיל בצאת השבת - צאת הכוכבים (שלושה כוכבים בינוניים הנראים יחד). זמן זה משתנה בהתאם למקום ולעונה, ונע בין 20 ל-60 דקות אחרי השקיעה.
זמן מאוחר[עריכה]
ניתן להבדיל עד סוף יום שלישי בשבוע (לפי דעות מסוימות - עד יום רביעי). אולם מצווה מן המובחר להבדיל מיד במוצאי שבת.
בתפילת ערבית[עריכה]
במוצאי שבת אומרים "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית, שהיא הבדלה בלא כוס. מי שהתפלל ואמר "אתה חוננתנו" - מבדיל על הכוס, אך אם טעה ועשה מלאכה - יכול לעשות מלאכה גם ללא הבדלה על הכוס, אך עדיין חייב להבדיל מאוחר יותר.
הלכות מיוחדות[עריכה]
נר הבדלה[עריכה]
- צריך להיות נר עם לפחות שתי פתילות, כדי שתהיה "אבוקה" (משואה)
- מברכים "מאורי האש" (לשון רבים) ולא "מאור האש"
- מסתכלים על האצבעות לאור הנר, כדי ליהנות מאורו
- יש שמסתכלים על הציפורניים, יש שמקרבים את כפות הידיים לנר
בשמים[עריכה]
- ניתן להשתמש בהדס, בצמחי בושם, או בבשמים נוזליים
- צריך להריח בפועל כדי לצאת ידי חובה
- יש מנהג לתת לילדים להריח מהבשמים
- נשים לא חייבות בבשמים (כיון שלא הייתה להן "נשמה יתרה" לדעת חלק מהפוסקים), אך רבות נוהגות להריח
שתיית היין[עריכה]
- המבדיל צריך לשתות לפחות "מלא לוגמיו" מהיין
- יש מנהג לכבות את נר ההבדלה ביין שנשפך מהכוס
- יש מנהג לשפוך מעט יין על הרצפה, כסימן לברכה ושפע
- יש נוהגים לשטוף את העיניים ביין ההבדלה, או למרוח על המצח
בסעודה[עריכה]
בניגוד לקידוש, ההבדלה אינה טעונה "הבדלה במקום סעודה", ואין צורך לאכול סעודה לאחריה.
מנהגים[עריכה]
מנהגי אשכנז וחב"ד[עריכה]
- יושבים בזמן ההבדלה
- מחזיק הכוס ביד ימין, ממולאת עד אשר תשפוך
- מתפללים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש" לפני ההבדלה
- שרים ניגונים מיוחדים ("המבדיל בין קודש לחול")
- מסתכלים על הציפורניים לאור הנר
מנהגי עדות המזרח[עריכה]
- חלק יושבים וחלק עומדים
- מוסיפים פסוקים מיוחדים לפני ההבדלה ("הנה אל ישועתי", "כי עמך מקור חיים")
- נוהגים לומר "אליהו הנביא" לאחר ההבדלה
- מנהגים מיוחדים לגבי כיבוי הנר ושימוש ביין
מנהגים לפרנסה[עריכה]
- מנהג עתיק לשפוך מעט יין על הרצפה ולדרוך עליו, כסימן לפרנסה טובה
- יש מכניסים כסף לכיס לאחר ההבדלה כסימן לברכה בממון
- יש אומרים "שבוע טוב" ו"גוט וואך" (שבוע טוב ביידיש) למשפחה ולשכנים
משמעויות רוחניות[עריכה]
הפרדה והתחלה[עריכה]
ההבדלה אינה רק סיום השבת, אלא גם התחלה חדשה של השבוע. היא מבדילה בין הזמנים ומאפשרת לנו לקחת מעט מקדושת השבת לתוך ימי החול.
אליהו הנביא[עריכה]
מנהג עתיק לשיר "אליהו הנביא" במוצאי שבת, כיון שאליהו לא יבוא בשבת ולא בערב שבת, ולכן מיד במוצאי שבת אנו מחכים לו ומזמינים אותו לבוא ולהכריז על הגאולה.
ספירת העומר[עריכה]
בין פסח לשבועות, לאחר ההבדלה סופרים את ספירת העומר, כיון שצריך לספור בלילה וצריך להמתין עד צאת השבת.
שבוע מבורך[עריכה]
במוצאי שבת אנו מבקשים שהקב"ה יברך את השבוע הקרוב בהצלחה, בריאות, פרנסה ושמחה. ההבדלה היא כמו "תוכנית עבודה" לשבוע הבא - להיות מבדילים בין קודש לחול, בין טוב לרע, בין אור לחושך.
הבדלה במצבים מיוחדים[עריכה]
מי ששכח להבדיל[עריכה]
מי ששכח להבדיל במוצאי שבת, יכול להבדיל עד סוף יום שלישי (או יום רביעי). אולם אם הבדיל לאחר מוצאי שבת, אינו מברך על הנר ועל הבשמים, אלא רק על היין ועל ההבדלה עצמה.
נשים[עריכה]
נשים חייבות בהבדלה כמו אנשים, ויכולות להבדיל לעצמן. יש שיטות שנשים פטורות מברכת הבשמים.
יום טוב שחל במוצאי שבת[עריכה]
כאשר יום טוב חל מיד אחרי שבת, מבדילים בנוסח מיוחד בתוך קידוש יום טוב ("יקנה"ז" - יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן). במקרה זה אין מברכים על בשמים.
מוצאי יום טוב[עריכה]
במוצאי יום טוב רגיל (שאינו שבת) מבדילים רק על היין ועל ההבדלה, ללא נר ובשמים. במוצאי יום כיפור מבדילים עם נר אך בלא בשמים.