קידוש
קידוש הוא ברכה המקדשת את יום השבת או יום טוב, הנאמרת על כוס יין או משקה חשוב אחר. מצוות הקידוש היא אחת ממצוות התורה המרכזיות בשמירת השבת, והיא קיום מעשי של הציווי "זכור את יום השבת לקדשו".
מקורות[עריכה]
מקור תורני[עריכה]
מצוות קידוש נלמדת מהפסוק בעשרת הדברות: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח). חכמים למדו שזכירה זו היא בדברים - על כוס יין.
מקור תלמודי[עריכה]
הגמרא במסכת פסחים (קו, א) אומרת: "תנו רבנן: 'זכור את יום השבת לקדשו' - זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו". הכניסה - זה הקידוש בליל שבת, והיציאה - זו ההבדלה במוצאי שבת.
כמו כן נאמר בגמרא (שם): "אמר רב נחמן אמר שמואל: זכור את יום השבת לקדשו - זכרהו על היין בכניסתו", ומבאר רש"י: "קדשו - זו מצווה מן התורה".
פסיקת הרמב"ם[עריכה]
הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (פרק כט הלכה א): "מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר 'זכור את יום השבת לקדשו' - כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש".
השולחן ערוך[עריכה]
השולחן ערוך (אורח חיים סימן רע"א-רע"ה) מפרט את כל הלכות הקידוש: על מה לקדש, מתי לקדש, נוסח הקידוש, דיני "קידוש במקום סעודה", ודינים נוספים.
סוגי קידוש[עריכה]
קידוש לילה[עריכה]
קידוש ליל שבת הוא העיקרי והחשוב ביותר, והוא מצוות עשה מן התורה לדעת רוב הפוסקים. הקידוש מורכב ממספר חלקים:
- פתיחה: "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי. ויכלו השמים והארץ..." (בראשית א-ב)
- ברכת היין: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן"
- ברכת הקידוש: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו... מקדש השבת"
קידוש יום[עריכה]
קידוש היום (המכונה גם "קידושא רבה") נאמר בבוקר השבת לפני סעודת הבוקר. קידוש זה הוא מדרבנן, והוא מורכב מפסוקים מהתורה המדברים על השבת, ולאחר מכן ברכת היין בלבד (ללא ברכת "מקדש השבת").
הפסוקים המרכזיים: "ושמרו בני ישראל את השבת... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא).
הלכות מרכזיות[עריכה]
על מה מקדשים[עריכה]
- יין - המצווה העיקרית היא לקדש על יין ענבים אמיתי
- מיץ ענבים - כשר לכתחילה לדעת רוב הפוסקים
- חמר מדינה - משקה החשוב במדינה (בירה, וויסקי וכו') - בדיעבד או במקום שאין יין
- חלה - במקום שאין יין או חמר מדינה, ניתן לקדש על לחם (מקדשים על "המוציא" במקום "בורא פרי הגפן")
קידוש במקום סעודה[עריכה]
כלל יסודי: "אין קידוש אלא במקום סעודה". משמעות הכלל:
- יש לאכול סעודה במקום שבו עושים קידוש
- אם עשה קידוש במקום אחד ואכל במקום אחר - לא יצא ידי חובה (אלא אם כן רואה מקום א' ממקום ב')
- חייב לאכול לפחות "פת כביצה" או לשתות "רוב רביעית" יין
זמן הקידוש[עריכה]
- בלילה - מזמן צאת הכוכבים ואילך, כל הלילה עד עלות השחר
- ביום - מאחר עלות השחר ועד השקיעה, אך אין לעשותו לפני סיום תפילת שחרית
מי חייב בקידוש[עריכה]
נשים חייבות בקידוש כמו אנשים, מפני שהוא מצווה שזמנה קבוע ולא גרמא (קשורה ישירות לזמן השבת). האשה יכולה לקדש לעצמה או לשמוע קידוש מאחרים.
נוסחאות הקידוש[עריכה]
נוסח אשכנז וחב"ד[עריכה]
מתחילים במילים "יום הששי. ויכלו השמים והארץ...", ממשיכים בברכת היין ובברכת קידוש השבת.
נוסח עדות המזרח[עריכה]
רבים מבני עדות המזרח אומרים "סברי מרנן" (בבקשת רשות מהנוכחים) לפני הברכה, ואחרים משמיטים את הפתיחה "יום הששי" ומתחילים ישירות ב"ויכלו".
יש גם הבדלים בנוסח ברכת הקידוש - חלק מהעדות מוסיפות או משנות מילים בהתאם למסורת קהילתם.
נוסח ספרד[עריכה]
עיקר הנוסח דומה, אך יש הבדלים קלים במבטא ובחלק מהמילים.
מנהגים[עריכה]
עמידה או ישיבה[עריכה]
- מנהג אשכנז וחב"ד - לעמוד בזמן קידוש הלילה, כסמל לכך שאנו כמו עדים המעידים על בריאת העולם
- מנהג עדות המזרח - רוב הספרדים יושבים בזמן הקידוש, כיון שהקידוש הוא חלק מהסעודה
מילוי הכוס[עריכה]
נוהגים למלא את כוס הקידוש עד שפתה, כסמל לשפע ולברכה. יש גם מנהג לתת מעט יין מכוס הקידוש לתוך המים שעל השולחן, או להזות טיפות לארבע כיוונות.
שתיית הכוס[עריכה]
- המקדש צריך לשתות לפחות "רוב רביעית" מהכוס (כ-86 מ"ל)
- נוהגים שהמקדש שותה את רוב הכוס
- מחלקים לכל הנוכחים טעימה מיין הקידוש
שמירת הכוס[עריכה]
- בחב"ד נוהגים שהמקדש אוחז את הכוס בכף ידו הימנית, כשהיא מונחת על כף ידו השמאלית
- גובה הכוס צריך להיות לפחות טפח (8-10 ס"מ)
- הכוס צריכה להיות שלמה ונקייה
משמעויות רוחניות[עריכה]
עדות על הבריאה[עריכה]
הקידוש הוא עדות חגיגית על כך שהקב"ה ברא את העולם בששת ימי בראשית ושבת ביום השביעי. על ידי זכירת השבת בקידוש אנו מכריזים על אמונתנו בבורא עולם.
הפרדה בין קודש לחול[עריכה]
הקידוש מבדיל ומקדיש את השבת מימות החול. הוא יוצר גבול רוחני בין הזמן הקדוש לזמן החולין, ומעלה את השבת למעמד של מלכה וכלה.
יין - שמחה ורוחניות[עריכה]
היין מסמל שמחה ועונג, והוא גם רומז לסודות נסתרים. בקבלה, היין מקביל ל"בינה" - ההבנה הפנימית. שתיית יין הקידוש מעלה את הנפש למדרגה רוחנית גבוהה יותר.
קבלת השפע[עריכה]
כשם שהכוס מלאה עד גדותיה, כך מבקשים אנו שהשבת תביא עלינו שפע גשמי ורוחני. "כוס ישועות אשא" - הקידוש פותח צינור של ברכה לכל השבוע.
קידוש במצבים מיוחדים[עריכה]
מי ששכח לקדש[עריכה]
מי ששכח לקדש בליל שבת ונזכר ביום השבת, עדיין יכול לקדש את קידוש הלילה כל עוד לא שקעה החמה. אם עבר זמן השקיעה - כבר לא יכול לקדש את קידוש הלילה.
חולה[עריכה]
חולה שאינו יכול לשתות יין, יכול לקדש על חלה או על מיץ ענבים. במקרים מסוימים ניתן להקל ולקדש על משקאות אחרים.
בבית הכנסת[עריכה]
היה מנהג עתיק לערוך קידוש בבית הכנסת למען אורחים ועוברי אורח שאין להם בית. כיום המנהג פחות נפוץ, ובמקומות רבים אין נוהגים לקדש בבית הכנסת.
נשים[עריכה]
אישה יכולה לקדש לעצמה אם אין גבר בבית. יש מחלוקת אם אישה יכולה להוציא אנשים ידי חובה, אך לעצמה - בוודאי יכולה.
קידוש ביום טוב[עריכה]
קידוש יום טוב דומה במבנהו לקידוש שבת, אך במקום "מקדש השבת" אומרים "מקדש ישראל והזמנים" (או "מקדש ישראל והזמן" בראש השנה), ומוסיפים ברכת "שהחיינו" (בלילה הראשון של יום טוב).
כאשר יום טוב חל בשבת, משלבים בקידוש את שני הקידושים.